פרק ג'

ג,א  עקביה בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה–דע מאיין באת, ולאיין אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון:  מאיין באת, מליחה סרוחה.  ולאיין אתה הולך, למקום רימה ותולעה.  ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ג,ב  רבי חנניה סגן הכוהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות–שאלמלא מוראה, איש את ריעהו חיים בלעו.

ג,ג  רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה–הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א).  אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה–שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).  ומניין לאחד שיושב ודורש, כאילו קיים את כל התורה–שנאמר "יישב בדד ויידום . . ." (איכה ג,כח).

ג,ד  [ג] רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה–כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר "כי כל שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום" (ישעיהו כח,ח).  אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה–כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר "וידבר אליי–זה השולחן, אשר לפני ה'" (יחזקאל מא,כב).

ג,ה  [ד] חנניה בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו להבטלה–הרי זה מתחייב בנפשו.

ג,ו  [ה] רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ג,ז  [ו] רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה–שכינה עימהן, שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו חמישה, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט,ו).  ומניין שאפילו שלושה, שנאמר "בקרב אלוהים, ישפוט" (תהילים פב,א).  ומניין שאפילו שניים, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו" (מלאכי ג,טז).  ומניין שאפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ,כ).

ג,ח  [ז] רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאת ושלך שלו; וכן הוא אומר בדויד "כי ממך הכול, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט,יד).

ג,ט  רבי יעקוב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה–מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו.

ג,י  [ח] רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו–מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד,ט).  יכול אפילו תקפה עליו משנתו:  תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך" (דברים ד,ט)–הא אינו מתחייב בנפשו, עד שיישב לו ויסירם מליבו.

ג,יא  [ט] רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.

ג,יב  הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.  [י] הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.

ג,יג  רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צוהריים, ושיחת הילדים, וישיבת כנסייות של עמי הארץ–מוציאין את האדם מן העולם.

ג,יד  [יא] רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה–אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

ג,טו  [יב] רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקביל את כל האדם בשמחה.

ג,טז  [יג] רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערווה.  הוא היה אומר, מסורת סייג לתורה, נדרים סייג לפרישות; סייג לחכמה, שתיקה.

ג,יז  [יד] הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט,ו).  חביבין ישראל שנקראו בנים למקום; חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר "בנים אתם, לה' אלוהיכם" (דברים יד,א).  חביבין ישראל, שניתן להם כלי שבו נברא העולם; חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כדי שבו נברא העולם, שנאמר "כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל תעזובו" (משלי ד,ב).

ג,יח  [טו] הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון.  והכול לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה.

ג,יט  [טז] הוא היה אומר, הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים.  והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה.  והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה.

ג,כ  [יז] רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ; אם אין דרך ארץ, אין תורה.  אם אין חכמה, אין יראה; אם אין יראה, אין חכמה.  אם אין דעת, אין בינה; אם אין בינה, אין דעת.  אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח.

ג,כא  הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה–לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.  וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה–לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין:  אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s