קטגוריה: ביאורי הרב גינזבורג

אמונת חכמים

וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים וְאֵלוּ הֵן… בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים. כך אמר דוד המלך לשלמה בנו "דע את אלהי אביך ועבדהו… אם תדרשנו ימצא לך"[א] – דרישת ה' וידיעתו הם באמונת חכמים, דרך "אלהי אביך", נשמות הצדיקים (אבות). במיוחד, החסידות החייתה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ו' | כתיבת תגובה

צבת בצבת

[משנה ו] עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת… וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַמַּזִּיקִין וְאַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה. צבת היא המלקחיים, "ומלקחיה" מתרגם אונקלוס "וציבתהא"[א]. בגמרא[ב] מובא מאמר זה כדברי רבי יהודה, "צבתא בצבתא מתעבדא, וצבתא קמייתא מאן עבד? הא לאי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ה' | כתיבת תגובה

תקות אנוש

משנה ד: רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. "תקות" פירושו אחרית וסוף, ועל האדם לחשוב על אחריתו (לפי הרמב"ם). ובמדרש שמואל הביא פירוש: מאד מאד הוי שפל רוח בפני מי שמחרף אותך, שהרי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ד' | כתיבת תגובה

חכמה ויראה

משנה ט: רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת… מפרש הברטנורא: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו" שלומד כדי להיות ירא חטא (ואז היראה היא קודמת במחשבה, "סוף … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ג' | כתיבת תגובה

הגלגלת ותיקון האמונה

[אבות ב, ו] אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן. מדובר בהלל הזקן. לפי הפשט, הלל בא ללמד על השגחה פרטית ועונש "מדה כנגד מדה", "אטפת" הוא לשון הצפה (ט-צ … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ב' | כתיבת תגובה

כולם צדיקים

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. לפני אמירת פרקי אבות נוהגים להקדים ולומר משנה זו, הלקוחה ממסכת סנהדרין –  "מנהג ישראל תורה" שניתנו לו כמה טעמים[א]. המושג … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק א' | כתיבת תגובה

דרכה של תורה

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה… האם כוונת המשנה שהלומד תורה, ורוצה לזכות בכתרה של תורה, צריך לצום, לענות ולסגף את עצמו? לא! אדרבא, חז"ל לימדונו ש"כל היושב בתענית [ללא סיבה מיוחדת] נקרא חוטא"[1], במיוחד … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ו' | כתיבת תגובה

 מאמר ודבור

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. תשע פעמים כתוב "ויאמר" במעשה בראשית, והעשירי הוא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ה' | כתיבת תגובה

 מצוה גוררת מצוה

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.   פירש הברטנורא "כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעבירות קשה לפרוש … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ד' | כתיבת תגובה

 נח ונקי

[ג, ט] הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רבי חנינא בן דוסא מלמד שרוח הבריות היא המדד לרוח המקום, "כל מי שאהוב למטה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק ג' | כתיבת תגובה