פרק אבות / ארבע מדות באדם

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלִּי עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ חָסִיד. שֶׁלָּךְ שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי שֶׁלִּי רָשָׁע.

ארבע המדות מכוונות יפה כנגד אותיות שם הוי' ב"ה:

"שלי שלך ושלך שלך חסיד" כנגד החכמה, י בשם הוי'. לחסיד יש בטול עצמי (בטול הוא פנימיות החכמה), ולכן 'מניח עצמו' לגמרי ומוותר על שלו עבור חברו, כגדר החסיד שנותן משלו ועושה לפנים משורת הדין (וראה ברמב"ם שמכאן מקור להגדרת חסיד שמוסיף בפעולת הטוב מעבר למדה האמצעית).

"שלי שלי ושלך שלך מדה בינונית" כנגד הבינה, ה עילאה. בינה נקראת "מח הבינוני", ומדה בינונית למעליותא היינו צדיק גמור במעשה (בינוני של התניא), וכאן הוא מי שמקפיד לא ליטול מאחרים (כשמואל הרמתי שלא נהנה מאחרים). ודאי שהוא נותן צדקה לעניים וכו', אך בהנהגתו עם חבריו הוא דייקן ושומר על הגבול[א]. אכן, מהבינה "דינין מתערין", וההקפדה עלולה להפוך למדת סדום ח"ו.

"שלי שלך ושלך שלי עם הארץ", כנגד המדות, ו בשם הוי'. עם הארץ למעליותא הם "עם שבשבילם נבראת הארץ", ישוב הארץ על-ידי הנהגה שיתופית (כמו בקיבוץ, קומונה[ב]), מתוך אהבת רעים והתכללות. והברטנורא פירש "שנהנה ומהנה בשוה. וזהו ישובה של הארץ. אבל אינו יודע קרא דכתיב 'ושונא מתנות יחיה'. וזהו לשון עם הארץ האמור בכל מקום שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתקונין הראויין", מדות ללא הארת החכמה.

"שלי שלי ושלך שלי רשע", כנגד המלכות, ה אחרונה. כאן זו מלכות הרשעה (שבתוכה נמצאת בגלות המלכות של הקדושה), שהכל שייך לה בדמיונה הכוזב, תכלית האגו-האני, הפך הבטול של החסיד.

סדר המדות במשנה לפי הנוסח המצוי הוא: מדה בינונית, עם הארץ, חסיד, רשע – ולפי ההקבלה לאותיות שם הוי' זהו ה-ו-י-ה, הצירוף החמשי של שם הוי', השייך לחדש אב (ויוצא מפסוק "הסכת ושמע ישראל היום"). אב לשון אבה, "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו" (הפטרת שבת חזון), אם תנהגו במדת החסיד ותתקנו את סבת החורבן בשנאת חנם. אכן, לפי הנוסח שקבע אדמו"ר הזקן (והבאנו כאן) הסדר הוא: עם הארץ, מדה בינונית, חסיד, רשע – צירוף והיה של חדש תשרי (כידוע הקשר בין אב לתשרי, אב תשרי אותיות בראשית).

ורמז: כל המדות יחד, שלי שלך שלך שלך, שלי שלי שלך שלך, שלי שלך שלך שלי, שלך שלי שלי שלי – 16 תבות, ממוצע כל תבה = 345 = משה! והביאור לפי דברי הבעל שם טוב[ג] שמשה בעצמו היה כולל כל מיני טוב ורע, אפילו שרש של נטיה למדת סדום – ודווקא הוא כולל הכל לטובה (בסוד "הרע כסא לטוב").


[א] ראה מגן אבות ותוי"ט.

[ב] וראה לחם שמים כאן, "שבלי ספק היה דבר מועיל מאד בתיקון קבוץ המדיני אם היה כיס אחד לכולם", עיי"ש.

[ג] כתר שם טוב אות ע.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ה'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s