פרק אבות / המהלך בדרך

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה מַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

התורה היא אילן ("עץ חיים היא", אילנא דחיי) – וראיית האילן הנאה הגשמי צריכה להזכיר לאדם את שרש האילן, ולא להפסיקו ממשנתו. בפרט, האילן רומז לתורה שבכתב הבאה משמים, והניר רומז לתורה שבעל פה הנעשית בידי אדם. שם התנא הוא רבי יעקב, על שם יעקב אבינו עמוד התורה, "תתן אמת ליעקב" ו"אין אמת אלא תורה"[א]. והנה יעקב אבינו חי אילן נאה, 147 שנים – אילן שנים עד לידת יוסף, ועוד נאה שנים!

גדולי החסידות פירשו[ב]: "מפסיק ממשנתו" היינו שעל ידי משנתו-לימודו הוא מפסיק את דבקותו בה'! כלומר, כאשר הלומד מתפאר ומתגדל בלימודו, ואומר על עצמו "מה נאה אילן זה" – אילן הוא האדם עצמו, "כי האדם עץ השדה". "ומה נאה ניר זה" – ניר הוא לשון הכנה (כמו "נירו לכם ניר", החרישה המכינה), שמכין לעצמו חלק לעולם הבא. אז "מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" – הכתוב היינו הפסוק הכללי "תמים תהיה עם ה' אלהיך", גם כאשר "תמים תהיה", כשאתה עוסק בתורה שהיא "תורת ה' תמימה" עליך להזהר להיות "עם ה' אלהיך". בתמצית: הלומד צריך להזהר שלא יחזיק מעצמו וידגיש את האני (נוטריקון אילן ניר, וכן אותיות אני בתוך אילן). כאמור, אילן וניר רומזים לתורה עצמה, וצריך שלא יתפעל מהתורה וישכח את נותן התורה ("שלא ברכו בתורה תחלה").

ועוד, "מפסיק ממשנתו" היינו שמפסיק מעבודת הצדיק ("ועמך כלם צדיקים") שהיא להיות בבחינת משנֶה (כמו "לחם משנה", "משנה תורה"), לחבר כל דבר בארץ לשרשו בשמים, "כי כל בשמים ובארץ" – "דאחיד בשמיא וארעא"[ג] (להיות 'אין וועלט אויס וועלט', בתוך העולם ומחוץ לעולם כאחת) סוד ששה סדרי משנה (כנגד ששת ימי בראשית בהם ברא ה' "את השמים ואת הארץ")[ד].

לפי זה יש לפרש "המהלך בדרך" – היינו האדם ההולך בדרך האמת, "דרך חיים", כשלומד תורה מתוך דבקות ובטול לה' נותן התורה, "הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות" (וכמו הביטוי החסידי שאדם זה הוא 'בטול מהלך'). אך צריך להזהר שהתורה עצמה לא 'תפיל' את האדם ל'הרגשת היש' (מודעות עצמית), ברגע שיפסיק את ההליכה הנכונה ויחשוב על עצמו, הנה אני לומד תורה, אני תלמיד חכם…

"המהלך בדרך" מתפרש גם על דרך שאדם מוביל, 'קו' מסוים, משנה ציבורית ועקרונות… בזה צריך להזהר מאד, לדעת ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" – הסכנה היא ש"המשנה" המיוחדת שלו תגרום לו להפסיק מהדבקות הפשוטה בה', ולהתחיל 'להתפעל' מהדרך שלו, ואזי כאילו הוא מתחייב בנפשו[ה].


[א] איכה רבה פתיחתא ב.

[ב] כתר שם טוב רלה. אור תורה תמב.

[ג] זהר ח"ב קטז, א.

[ד] וקרוב לזה פירש בעבודת ישראל, עיי"ש.

[ה] ראה עוד התוועדות י"ט כסלו תשע"ב פ"ב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ג'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s