מועט מחזיק את המרובה

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ… עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.

"משתחווים רווחים" היינו ארבע אמות לכל אחד, "שלא יהא אדם שומע תפלתו של חברו"[א], או "שלא ישמע איש וידוי של חבירו [כגון ביום הכיפורים] שלא יכלם"[ב].

המהר"ל[ג] מבאר שעשרת הנסים הם כנגד עשר הספירות מלמטה למעלה, ו"עומדים צפופים ומשתחוים רוחים" הוא כנגד הבינה הנקראת "רחובות הנהר" (וכן בית המקדש השלישי נקרא "רחֹבות"[ד]), בסוד הפסוק "מן המצר [צפופים] קראתי י-ה ענני במרחב [רוחים] י-ה" (צפופים רוחים ר"ת צר, בהתחלה מרגישים "צר לי המקום", ואז יוצאים למרחב).

"עומדים צפופים ומשתחוים רוחים" הוא ביטוי של אהבת ישראל, המצטופפים יחד בלא לדחוק, מתוך "אהבה דוחקת את הבשר"[ה], ואחר כך מפנים מקום זה לזה שכל אחד יוכל להתפלל ולהתוודות בלא להתבייש. זהו סוד מועט מחזיק את המרובה שעולה בגימטריא אהבת ישראל. אהבה בלשון תרגום היא רחימו, אותיות רוחים – מתוך האהבה יש רוח לכולם.

בדורות האחרונים מתקיים "עומדים צפופים" בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון (מעין העליה לרגל למקדש, "מאן פני האדון ה'? דא רשב"י"[ו]), צפופים = מירון (אך צריך שמירה על סדר = רוחים). רשב"י מגלה את סוד אהבת ה' לישראל, "אהבה דוחקת את הבשר", כאשר הקב"ה מסלק הצידה את אורו האין סופי ומצמצם את האור שיגיע אלינו[ז].

שלש דרגות של בטול

מבואר בחסידות שיש שלש דרגות של 'בטול' (כנגד שלשת רבדי המציאות, עולמות-נשמות-אלקות) [ח].

הדרגה הראשונית היא בטול היש: כאשר מתוך החוויה הפשוטה של קיום עצמאי ונפרד, האדם מתאמץ באופן מודע לבטל את האגו ולשנן לעצמו שכל מה שיש לו הוא מתנת שמים.

למעלה מזה, דרגת בטול במציאות, העדר תודעה עצמית. דרגה זו נמצאת בכל יהודי בכח, והיא מופיע בפועל כאשר היחיד נכנס ל'חיבוק' הגדול של הציבור, "עומדים צפופים" (עמידה פירושה בטול), ונכלל ב'תודעה הקולקטיבית' של עם ישראל (למציאות זו יש כח מטהר כמו טבילה במקוה, "מקוה ישראל ה'"[ט], ולכן כשישראל עולים לרגל כולם טהורים).

עוד למעלה מזה, דרגת בטול במציאות ממש – כאשר הנשמה מתמזגת לגמרי עם מקורה האלוקי, מתוך תודעה אלוקית ממש. זהו "משתחוים רוחים", ההשתחוויה היא בטול במציאות, ואז האדם נכלל ב'מרחב העצמי' ויש לו מרחב אין סופי.


[א] בראשית רבה ה, ז.

[ב] רש"י יומא כא, א.

[ג] דרך חיים כאן. גבורות ה' הקדמה שניה; פרק עא.

[ד] בראשית כו, כב. רמב"ן שם פס' כ.

[ה] בבא מציעא פד, א.

[ו] זח"ב לח, א.

[ז] כמבואר בתניא פמ"ט – התניא היומי של ל"ג בעומר, בהשגחה פרטית!

[ח] לכל זה ראה בספר אותיות לשון הקדש עמ' פו. אוצר הנפש ח"א עמ' לב.

[ט] כמסופר על רבי נחום מטשרנוביל שבערב יום הכיפורים לא הספיק לטבול במקוה ואז הרכין ראשו ו'טבל' בתוך הקהל שהצטופפו סביבו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ה'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s