תקות אנוש

משנה ד: רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

"תקות" פירושו אחרית וסוף, ועל האדם לחשוב על אחריתו (לפי הרמב"ם). ובמדרש שמואל הביא פירוש: מאד מאד הוי שפל רוח בפני מי שמחרף אותך, שהרי סופו להיות רמה ולמה תחוש לדבריו. ופירוש נוסף: כל אדם מקוה להקבר כראוי (תקוה טובה). והתוספות יום טוב טען שכל המפרשים התלבטו בזה בגלל שחשבו ש"תקות" הוא משרש קוה, אך באמת תקות הוא מלשון קו, כמו "תקות חוט השני", והכוונה שקו-המדה של האדם הוא הרמה (וראה גם פירוש תפארת ישראל).

ובעבודת ישראל פירש ברמז: אנוש הוא היצר הרע המחטיא את האדם להשכיח ממנו את ה' (לשון שכחה, כמו "נשני אלקים"), וזה על ידי רמה, שמרים את האדם בגאוה.

ועוד יש לדרוש: "תקות אנוש רימה", האדם-אנוש מקוה שיצליח לרמות (רמה) את עצמו. לכן צריך שאדם יהיה "מאד מאד שפל רוח" ויזכור את אחריתו (רמה ותולעה), ללא רמאות עצמית.

בדרך נוספת[א]: "תקות" רומז לקו וחוט ("תקות חוט השני") הנמשך בבריאה. הקב"ה השפיל את עצמו לברוא את העולם (ב'הנחת עצמותו') ולהתלבש, דרך הקו, בתוך העולמות הנבראים, החל מ-אדם קדמון שעולה רמה. האדם ההולך בדרכי ה' ("והלכת בדרכיו") צריך לצאת מהגבול של מדת אדם, ולהיות שפל רוח "מאד מאד". דווקא על ידי עבודה זו של "עומק תחת" זוכה להגיע ל"רום" הגבוה ביותר, "יד רמה", הרמוז ב"רִמה". ולבסוף, על ידי עבודת השפלות העצמית, בהכנעה מרובה, זוכה האדם להגיע להמתקה: "טובה הארץ מאד מאד" על ידי "מאד מאד הוי שפל רוח". 


[א] ראה שכינה ביניהם פ"ה הערה ז. שעשועים יום יום פרשת תצוה יום ה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ד'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s