דרכה של תורה

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה…

האם כוונת המשנה שהלומד תורה, ורוצה לזכות בכתרה של תורה, צריך לצום, לענות ולסגף את עצמו? לא! אדרבא, חז"ל לימדונו ש"כל היושב בתענית [ללא סיבה מיוחדת] נקרא חוטא"[1], במיוחד תלמיד חכם שהתענית מפריעה ללימודו. מסופר שהרבי מליובאוויטש בצעירותו היה נוהג שלא לאכול עד לאחר תפלת מנחה, אבל כשנודע הדבר לאביו, הרה"ק רבי לוי יצחק, דרש ממנו להפסיק לנהוג כך[2]. אם כן, מהי כוונת המשנה? מפרש רש"י "אפילו אין לאדם אלא פת במלח… אל ימנע מלעסוק בה דסופו לעסוק בה מעושר". ועוד, מי ששקוע בתורה אינו פנוי להשתקע במעדנים והנאה גשמית, הוא דואג לבריאות גופו אך לא רודף אחר המותרות, "צדיק אכל לשֹבע נפשו"[3], לא יותר ולא פחות.

בתפילות הימים הנוראים אנו אומרים "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". במחזורים כתוב מעל המלה תשובה – 'צום', מעל המלה תפלה – 'קול', ומעל המלה צדקה – 'ממון', כאשר צום = קול = ממון. השלישיה "תשובה ותפלה וצדקה" מקבילה לשלשת העמודים עליהם העולם עומד: תפלה היא עמוד העבודה ("עבודה שבלב זו תפלה"[4]), וצדקה היא עמוד גמילות החסדים. כעת, התשובה מקבילה לעמוד התורה! זאת מפני שתשובה עילאה היא דבקות בה' על ידי לימוד התורה[5] (תשובה עילאה היינו תשוב ה עילאה, בינה). לפי זה, ה"צום" של התשובה אינו צום לכפרת עוונות אלא צום של "פת במלח תאכל" – צום שפירושו צמצום והסתפקות במועט ההכרחי. העוסק בתורה 'מצמצם' את עצמו בתוך "ארבע אמות של הלכה"[6], שהם כנגד ארבע אותיות של שם הוי', וכך הוא נמצא "כל ימיו בתשובה [עילאה]"[7].

[1] תענית יא, א.

[2] לקוטי לוי יצחק חלק אג"ק עמ' תמג.

[3] משלי יג, כה.

[4] תענית ב, א.

[5] ראה תניא אגרת התשובה פרק ט ואילך.

[6] ברכות ח, א.

[7] שבת קנג, א.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ו'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s