שמעיה ואבטליון

שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

שמעיה ואבטליון היו "מבני בניו של סנחריב"[א], ולדעת הרמב"ם ועוד מפרשים[ב] הכוונה שהיו גרי צדק ממש (ולא כמי שאומר שהיו מצאצאי גרים[ג]), וכן עולה מדברי האר"י הקדוש[ד]. גרaי הצדק הם בעלי תשובה הגדולים ביותר, מגוי ליהודי, ואילו יהודי ממשפחה מיוחסת הוא בחינת צדיק מעיקרו. לכן נלמד על מעלת שמעיה ואבטליון מתוך השוואה למעלת בעלי תשובה.

והנה נחלקו בגמרא[ה]: רבי יוחנן אומר שמעלת הצדיקים גדולה ממעלת בעלי תשובה ואילו רבי אבהו אומר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים", ובדרך כלל נוקטים כרבי אבהו[ו]. אכן, מוסבר ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים", יש צדיק שבעל תשובה גדול ממנו ויש צדיק שגדול מבעל תשובה – צדיק 'רגיל' מדרגתו למטה ממעלת בעל תשובה אבל יש צדיק-בעל-תשובה שקנה את מעלת התשובה, "כל ימיו בתשובה", והוא למעלה מבעל תשובה 'רגיל'. על כך נאמר שהמשיח בא להחזיר את הצדיקים בתשובה, להוסיף לצדיק את מעלת בעל התשובה.

אכן, כמו שיש צדיק שנעשה בעל תשובה כך יש בעל תשובה שנעשה צדיק – התחיל כרשע רחוק לגמרי מתורה ומצוות, התגייר ונעשה בעל תשובה, ולבסוף נעשה צדיק גמור, גדול בתורה ובמעשים טובים עד שנעשה אחד משלשלת מקבלי התורה כשמעיה ואבטליון. בעל-תשובה כזה גדול יותר מסתם צדיק וסתם בעל תשובה.

כאמור, המשיח הוא שהופך את הצדיק לבעל תשובה, אך כדי שבעל תשובה יהפוך לצדיק גמור צריך את הכח העצמי של בעל התשובה המתאמץ לזכות ב"כתר תורה" המונח בפני כולם, כאשר הקב"ה בעצמו מסייע לו בכך!

שלשת הדברים שאמר שמעיה הן הדרכה לגר-בעל-תשובה עד שיזכה לבסוף לכתר תורה: תחילה "אהב את המלאכה" (שהרי "אדם לעמל יולד"[ז]); "ושנא את הרבנות", אל תמנע מלעסוק במלאכה ואל תרצה להשתרר על הצבור (כפירושי הרע"ב), שהרי הנהגת בעל התשובה היא להיות שפל רוח ביותר; "ואל תתודע לרשות" ("כדי ליטול רבנות על ידיה… אי נמי שלא יעבירוך על דעת קונך", רע"ב). והרמז בשלשת הדברים, המלאכה הרבנות לרשות = ארבע פעמים שמעיה.

[א] גיטין נז, ב.

[ב] רמב"ם בהקדמה ליד החזקה. וכן ברש"י ברכות יט, ב ד"ה דוגמא. וכ"כ הרשב"ץ במגן אבות והרע"ב בפירושם כאן, ועוד. ומה שהקשו איך התמנו גרים להיות אב בית דין ונשיא (שהרי גר פסול לדון ונשיא הוא שררה שגר פסול לה), תירצו הפוסקים שכיון שקבלו עליהם מועיל, ובפרט שלא היו כמותם בישראל – ראה ריב"א עה"ת שמות כא, א בשם הסמ"ג. מגן אבות כאן. כנסת הגדולה חו"מ סי' ז (הגהות בית יוסף). ברכי יוסף שם אות ו. תומים שם סק"א. ואכמ"ל.

[ג] מהר"ל ותוי"ט כאן.

[ד] ספר הלקוטים פרשת וירא, ובעוד מקומות.

[ה] ברכות לד, ב.

[ו] כרמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ד.

[ז] איוב ה, ז. סנהדרין צט, ב, והפירוש "לעמל מלאכה" שם הוא כנגד אברהם אבינו (כמבואר במ"א), אבי הגרים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק א'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s