בור ועם הארץ

הוּא הָיָה אוֹמֵר אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד…

מפרש הברטנורא "בור – ריק מכל דבר ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ…. ולא עם הארץ חסיד – אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן". כלומר, בור הוא אדם שאינו מבין בעניני העולם, בעסקים, כשדה בור שאינו חרוש. האדם צריך להיות כשדה חרוש, לחרוש פירושו גם לחשוב בעומק, מחשבה העושה 'חריצים' במח. לעומת זאת, 'עם הארץ' כאן הוא אדם טוב, מעורב בחברה ומנהל מערכת יחסים תקינה עם אחרים, אע"פ שלא למד תורה. לכן עם הארץ יכול להיות ירא חטא, כי יראה פירושה רגישות, ורגישות לחטא כלפי הקב"ה מתחילה ברגישות כלפי אנשים אחרים!

בוּר = יצחק. מיצחק נלמד איך להפוך שדה בור לשדה חרוש: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (ויצחק קרא למקום המקדש שדה) – יצחק יוצא לשדה לעשות חשבון נפש, לחרוש בנפש פנימה, ולהתפלל לפני ה' מקרב איש ולב עמוק. כך חורשים את השדה והופכים להיות יראי חטא. לעומת זאת, מיצחק יוצא עשו "איש שדה", זהו שדה בור שאינו ירא חטא.

להשלמת הדברים נלמד מפירוש הברטנורא על המשנה להלן (פ"ה מ"י) "שלי שלך ושלך שלי עם הארץ – שנהנה ומהנה בשוה, וזהו ישובה של הארץ, אבל אינו יודע קרא דכתיב 'ושונא מתנות יחיה'. וזהו לשון עם הארץ האמור בכל מקום, שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתקונין הראויין". גם כאן, עם הארץ הוא אדם טוב עם כוונות טובות אבל חסרה לו את חכמת התורה כדי להבין בתיקונים הראויים (כמו הרבה אנשים טובים שעוסקים בפוליטיקה היום…). ממילא נלמד שלהיות חסיד אמתי פירושו לדעת לתקן נכון את החברה והמדינה לפי תורה!

פירוש נוצר חסד

הרבי מקאמרנא בפירושו נוצא חסד מפרש בדרך אחרת לגמרי: הבּוּר הוא אחד שלומד תורה, מתפלל ומקיים את כל המצוות בהידור, אבל הוא כמו בּוֹר מים עומדים, "כמו שהוא אתמול כך הוא היום", ללא התחדשות בעבודתו. בור כזה אינו ירא חטא – חטא פירושו חסרון ומי שאין לו תחושה פנימית של החטאה-החמצה בכך שאינו מתחדש, לא יוכל להרגיש גם החטאות אחרות בעבודת ה' כי הוא מושלם בעיני עצמו. גם פירוש זה מתקשר ליצחק [=בור], בעל מדת היראה, שהרי עבודת יצחק היתה לחפור בארות ולמצוא מים חיים.

ומיהו עם הארץ? זהו "צדיק אמת, קדוש וטהור", אלא שלא הגיע לבחינת 'אין ממש'! אחרי כל עבודת הקודש שלו, במקום מאד פנימי יש לו איזו 'פניה' דקה לעצמו (הוא מרגיש 'אני עובד את ה") ולא הגיע לבטול מוחלט. אחד כזה אינו יכול להיות חסיד! חסיד הוא "המתחסד עם קונו", ללא פניה לצורך עצמו, אפילו פניה דקה שבדקות, וכל עבודתו היא רק להגדיל את שם ה' בעולם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ב'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s