העוסק בתורה לשמה

שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה… וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים.

משנה מופלאה זו ראויה לרבי מאיר, בהמשך לפתיחה "שנו חכמים… ברוך שבחר בהם ובמשנתם" – המשנה שייכת לחכם שאמר אותה. חכם אמתי לא אומר משהו שלא שייך אליו, וודאי רבי מאיר עצמו עסק בתורה לשמה וזכה בעצמו לכל ה"דברים הרבה" שכאן.

הזכיה ב"דברים הרבה" היא היא המבחן וההוכחה למפרע שלמד תורה לשמה! כך מסופר שרבי אהרן הגדול מקרלין פגש את רבי חייקא מאמדור ושאלו מה הוא עושה, השיב רבי חייקא "לומד תורה לשמה". אמר לו רבי אהרן, אם כן, איפה כל "הדברים הרבה"… רבי חייקא נבהל, ולאחר זמן מה התעשת, רדף אחרי רבי אהרן ושאל אותו "מה עושים". אמר לו רבי אהרן: בוא אתי למעזריטש. כך התקשר רבי חייקא למגיד ממעזריטש. לענייננו: מי שלומד תורה לשמה באמת, זוכה לדברים הרבה, ואם לא זכה…

רבי מאיר הוא "מאיר עיני חכמים בהלכה", הוא עצמו שייך לאור החכמה, אור אין סוף (אור = אין סוף), ולכן "לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו", אבל "מודים חכמים לרבי מאיר" מתוך הודאה והרגשה מרחוק באור שלו. מאיר אינו שם תנכ"י אלא "בלשון המשנה", ורמוז בפסוק "מאיר עיני שניהם הוי'" ['שניהם' רומז ל'לשון המשנה']". רבי מאיר הוא גם דמות משיחית, אמר על עצמו שהוא משיח.

רבי מאיר שייך לאור החכמה אך גם לבינה, כביטוי "נהר שאינו פוסק" דהיינו "רחובות הנהר" של הבינה. רבי מאיר = תבונה = "[כי עמך מקור חיים באורך] נראה אור", באורו של רבי מאיר נראה אור גדול ("העם ההלכים בחשך ראו אור גדול"). בלשון החסידות: החכמה היא עצם ההברקה המאירה, הבינה היא כח התפיסה (התופסת את אור החכמה), והתבונה היא כח הקליטה. "מים עמֻקים [של המעין והנהר] עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה [התבונה היא הקליטה 'בלב איש']". חכמה ועוד תבונה = ח פעמים בינה = זוכה לדברים הרבה! ועוד רמזים: רבי מאיר ועוד תורה = תורת חיים = 3 פעמים משיח, הוא בחינת משיח ומלמד תורת משיח. רבי מאיר ועוד תורה לשמה (המימרה שלו)  = 7 פעמים אור.

"נעשה כמעין המתגבר" – כך נאמר גם (בפרק ב') על רבי אלעזר בן ערך שהוא "מעין המתגבר". רזי התורה המתגלים למי שלומד תורה לשמה עושים אותו כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק –  חדשנות אמתית, "נביעת האין סוף" השייכת במיוחד ל"חד בדרא" שהוא כמעין הנובע עוד ועוד חידושי תורה, הכל בכח החידוש וה'המצאה' של החכמה. נביעת האין סוף היא סוד האות י של רבי, כדברי הבעל שם טוב – חכמי ארץ ישראל נקראים "רבי" (לעומת חכמי בבל הנקראים 'רב'), זו "תורת ארץ ישראל" שבה מאיר אור החכמה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ו'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s