השכינה – רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר… שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם… מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר…  [ג, ב] רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם… וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה… וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה… וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם… וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד… [ג, ו]

אדמו"ר הזקן מבאר[א] את ההבדל בין השראת שכינה בעשרה דוקא לקביעת שכר שאפילו ביחיד, "קביעת שכר הוא שמאיר ה' לנפש תדרשנו באור תורתו… והנפש היא בעלת גבול ותכלית… לכן גם אור ה' המאיר בה הוא גבולי מצומצם ומתלבש בתוכה… אבל ההשראה היא הארה עצומה מאור ה' המאיר בה בלי גבול ותכלית ואינו יכול להתלבש בנפש גבולית כי אם מקיף עליה מלמעלה מראשה ועד רגלה".

והנה גם בשנים יש השראת שכינה, כלשון המשנה הראשונה, ומבאר הצמח צדק: בשנים יש יחוד משפיע ומקבל, ומעורר יחוד קוב"ה ושכינתיה, אבל באחד יש רק הארה גבולית של 'קביעת שכר'. ובאופן אחר מבאר: גם באחד יש השראת שכינה (כפשטות המשנה השניה "מנין שאפילו אחד"), כיון שיש בתוכו יחוד של שנים, יצר טוב ויצר רע, נפש אלוקית ונפש בהמית, אך ההארה נותרת בבחינת מקיף בלבד, מה שאין כן בשנים שהיא נמשכת בפנימיות. ונראה שעיקר ההוכחה של אדה"ז לחלק בין עשרה לפחות מעשרה היא מלשון קדושה, "אין דבר שבקדושה פחות מעשרה", ומבאר שזהו "בקרבך קדוש" שהיא "השראת קדושת הקב"ה" (לשון אדה"ז).

נמצא שיש שלש מדרגות: השראת קדושת הקב"ה ממש, בעשרה דוקא; יחוד קוב"ה ושכינתיה, סובב וממלא, משנים ועד עשרה (והוא "מכל מלמדי השכלתי" שאמר דוד, דוד הוא מלכות והוא למד מ"כל" בחינת יסוד); וקביעת שכר של הארה גבולית הממשיכה התעוררות בשעת העבודה, אפילו ביחיד. יחיד-רבים-עשרה מקביל למושגים נקודה-קו-שטח, ודוק.

ורמז לימינו: בקרבך קדוש = 734 = 2 פעמים (ערך ממוצע) קורונה. וכן קובע לו שכר וכן הארה גבולית = 764. בתקופת ה'בידוד', כשרבים אינם זוכים לתפלה בעשרה, יש אמנם "הארה גבולית" והקב"ה קובע לו שכר, ובכל זאת גם ביחיד יש מנין בזעיר אנפין (עשרת כוחות הנפש, על דרך היחוד של שנים בכל אחד כנ"ל), ולפי ערך זוכה ל"בקרבך קדוש".

והנה עיקר ענין "שכינה ביניהם" הוא כמאמר רבי עקיבא "איש ואשה זכו שכינה ביניהם", כנ"ל שהשראת השכינה בשנים הוא מחמת שיש ביניהם יחוד משפיע ומקבל, בחינת איש ואשה. בזכות "שכינה ביניהם" בין האיש והאשה, זוכים בע"ה למניין ילדים, השראת קדושת הקב"ה בבית!

[א] תניא, אגרת הקדש כג. ראה שם במהדורה עם ליקוט פירושים מה שמובא מהצמח צדק (בפרט מאור תורה לשה"ש).

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ג'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s