דרך טובה

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. [אבות ב, ט]

בפתיחת המשנה, בכמה דפוסים הגרסה "דרך ישרה" אבל בכתבי יד ובכמה מפרשים הגרסה "דרך טובה"[א] וכן בסדור אדמו"ר הזקן. וכן מסתבר: ראשית, מפני שבפתיחת הפרק כבר נאמר "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה וגו'" (תשובה שונה מאשר במשנתנו). שנית, מפני שרוב התשובות כאן הן בלשון "טוב", חבר טוב וכו'. ושלישית, מההשוואה להמשך המשנה, "איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם", רעה היפך מטובה.

דרך טובה ודרך רעה שייך ל"עץ הדעת טוב ורע", וצריך לדבוק בטוב שבו ולא ברע, כפתיחת ספר תהלים "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד… כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד" – צדיק הולך בדרך הטובה, "אמרו צדיק כי טוב"[ב], ורשע בדרך רעה (כאשר הכל מתחיל בעצה, "לא הלך בעצת רשעים", העצה באה מהכליות שכנגד נצח והוד, שרש שתי הרגלים ההולכות בדרך, וממשיך "ובדרך חטאים לא עמד" כיון שחטא הוא בשוגג לכן החוטא 'עומד' בדרך ולא הולך בה).

והנה, "עץ הדעת טוב ורע" שייך לספירת המלכות, המזוהה עם האשה, ואילו "עץ החיים" שייך לספירת התפארת המזוהה עם האיש (כך בפשטות לפי 'הקבלה הראשונה' לפני האר"י). לפי זה, המשנה הראשונה "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה" עוסקת בתיקון האיש, בסוד עץ החיים (חיים לשון רבים, היינו התיקון הכפול של "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם"), והמשנה שלנו "איזוהי דרך טובה" עוסקת בתיקון האשה, סוד עץ הדעת טוב ורע, כאשר המסקנה היא כרבי אלעזר בן ערך שהעיקר הוא "לב טוב", אשה שתהיה "מצא אשה מצא טוב".

עץ החיים, שעיקרו התפארת, הוא פרצוף 'זעיר אנפין', הזכר (אות ו בשם הוי') ותיקונו על ידי בירור המוחין, כלשון המשנה "שיבור לו האדם" (יבור רומז לרבי שאמר משנה זו), ובפרט על ידי ספירת החכמה, "בחכמה אתברירו" (החכמה-אבא מתקנת את ז"א-הבן, בסוד "מה שמו ומה שם בנו"[ג]). לעומת זאת, שאלת ריב"ז לתלמידיו היא על תיקון המלכות, עץ הדעת טוב ורע, דהיינו כנסת ישראל, מלכות ישראל (שרש האשה בפרט), ובלשון הקבלה: איך לתקן את המדות של פרצוף הנוקבא (ה אחרונה בשם הוי'). כאן הלשון "ידבק" (ולא "יבור"), שייך ל"ודבק באשתו" (שרש דבק הראשון בתורה), וכך "דרך טובה שידבק בה האדם" רומז באופן מובהק לדבקות האיש והאשה, "אומר לדבק טוב הוא". שרש המושג דבקות בספירת הכתר, ונמשך בפנימיות דרך הדעת, "והאדם ידע את חוה אשתו". גם המושג "לב" שייך למלכות, עליה נאמר "אני ישנה ולבי ער"[ד] ("לב ישראל חי").

[בכלל, הדעות השונות של תלמידי ריב"ז במשנתנו משלימות את שבע המדות, לאחר תיקון התפארת בדברי רבי: עין טובה שייך לנצח והוד, סוד העינים (במיוחד תקון עיני הנוקבא ע"י נצח והוד של ז"א); חבר טוב שייך לחסד (כאשר "האשה הטובה היא החבר הטוב"); שכן טוב שייך לגבורה; הרואה את הנולד ביסוד ("חכם הרואה את הנולד", כאשר יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א. ו"אבא יסד ברתא", האבא מתקן את יסוד הבת (מעורר בבת את תשוקתה לבעלה, העלאת מ"ן, ובכלל מעצב את ה'רחם' שלה, היינו תיקון נקודת ציון); לב טוב בעצם המלכות כנ"ל.]

כל זה נוגע במיוחד לספירת העומר (כאשר עוסקים בפרקי אבות), שיש בה לב טוב ימים, בהתכללות שבע המדות זו בזו (בחלוקה מובהקת של לב ימים עד ל"ג בעומר ואח"כ טוב ימים). כאשר האיש מקיים ספירת העומר הוא מתקן את המדות דז"א, וכך הולך ב"דרך ישרה שיבור לו האדם", וכאשר אשה סופרת היא מתקנת את המדות של המלכות על ידי לב טוב. האיש-הזכר זוכר צריך לזכור בעצמו לספור, והוא מחויב מעיקר הדין, ואילו האשה מצד עצמה עלולה לשכוח (נשים לשון שכחה, נשיא), ועל הבעל-הזכר להזכיר לה בכל יום לעשות זאת (שהרי גם הנשים קבלו מצוה זו כחובה[ה]).

ה'גיבור' של המשנה הוא רבי אלעזר בן ערך, ויש לו שייכות מיוחדת למלכות: עליו מסופר בגמרא שהגיע למקום מרחצאות ויין ושכח את תלמודו[ו] (שכחה קשור לאשה כנ"ל), עד שקרא "החרש היה לבם" במקום "החדש הזה לכם" – לב חרש במקום לב טוב. מצות "החדש הזה לכם", קידוש החדש, היא תיקון המלכות-האשה, סוד הלבנה, זו המצוה הראשונה בתורה, בה מתחיל קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות (והיא הדבר הראשון שמשה התקשה בו עד שהיה צריך להצביע ולומר לו "הזה", "כזה ראה וקדש"). על הלבנה נאמר "'עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו', ירח לא ידע מבואו"[ז] – ובהקשר לאשה היינו שאי אפשר להבין בשכל את תנועות הנפש של האשה (ובפנימיות, הוא שורש המלכות ברדל"א), וזה עניין התיקון של ספירת העומר על ידי נשים! ורמז יפה: רבי אלעזר בן ערך ועוד מלכות = ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (רבי אלעזר בן ערך ר"ת ארבע, "כל הולך על ארבע", רמז למלכות, הרביעית בשם הוי')!

גם המושג "דרך" עצמו (דרך טובה או רעה) הוא לשון נקבה (כמבואר בגמרא בתחילת קידושין. דרך אשה ר"ת דא ואותיות כשרה, "אשה כשרה-כְּשָׂרָה"), "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים. דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה"[ח] – השלשה וארבעה ש"נפלאו" ו"לא ידעתים" שייכים לסוד הראש העליון בכתר, רדל"א (הלא נודע, כנ"ל על הירח שלא נודע מבואו). רדל"א הוא כח האמונה בנפש, שרש האשה, המלכות התחתונה מושרשת ברדל"א (שאמנם "נשים דעתן קלה", ומזה מגיע בפסוק הבא "דרך אשה מנאפת", אך בשרשן הן נטועות בחוזק האמונה, "דרך גבר בעלמה" שהוא הדעת של רדל"א).

בכל דרכיך

והנה נאמר "בכל דרכיך דעהו"[ט], היינו לא רק בדרכי שמים אלא גם לדבר הרשות (כאכילה ושתיה וכו'), ליחד את ה' בכל (דע לשון יחוד, דעהו יחוד וה בשם הוי'), והוא סוד הטוב של עץ הדעת טוב ורע, לעומת עץ החיים שהוא דרכי שמים (כמו לימוד התורה, "עץ חיים היא" שכולו טוב). וזהו "דרך טובה" במשנתנו, שהרי מדובר כאן (גם) בענייני הרשות (כמו שחבר טוב הוא בגדר רשות). אמנם יותר מזה מפורש "בכל דרכיך דעהו, אפילו לדבר עבירה"[י], דהיינו לעבוד את ה' גם ב"דרך רעה שיתרחק ממנה האדם" (על דרך הוראת שעה של אליהו הנביא, כפירוש רש"י)! נמצא שיש שלש דרכים: דרך מצוה, עץ החיים, והיא "דרך ישרה" בתחילת הפרק; "דרך טובה" של דברי הרשות; "דרך רעה" של דבר עבירה.

והרמז: ישרה טובה רעה ר"ת ירט, "הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי [לגריעותא, כאשר בעל הדרך אינו נוהג כראוי אלא ב'דרך רשעים תאבד', ואז רעה קודמת לטובה בתוך קליפת נגה של עץ הדעת טוב ורע, אך כאשר הוא חוזר בתשובה קודמת הרעה לטובה בבחינת קדימת מעלת בלי תשובה למעלת הצדיקים (ואף על פי כן הדרך הישרה קודמת, כנודע שלעתיד לבוא יתעצם בעל התשובה עם עצם הטוב שהוא הישר]" [יא]. ויש לדרוש "ירט הדרך לנגדי", שבכל הדרכים מגיעים לבסוף לטובה, כמו בלעם (שהיה "לנגדי") שבא לקלל ונמצא לברך, בסוד "הרע כסא לטוב" (ומעלה את הטוב עד אין סוף), על דרך "שויתי ה' לנגדי תמיד" (המתפרש שאני מקבל את הכל בהשתוות, גם את המנגד "לנגדי", כי הכל לטובה).

[א] רבינו יונה. מחזור ויטרי. מאירי. ועוד.

[ב] ישעיה ג, י. צדיק = יב פעמים טוב.

[ג] משלי ל, ד. פנימיות החכמה הוא הבטול ופנימיות התפארת רחמים, בטול רחמים = משה שאמר פעמיים "ונחנו מה".

[ד] שיר השירים ה, ב.

[ה] מגן אברהם תפט סק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ב.

[ו] שבת קמז, ב. ומבואר שם שהוא רבי נהוראי שאומר (בהשמך אבות) "הוי גולה למקום תורה.. ואל בינתך אל תשען", דהיינו שלא לחזור על טעותו, אלא שעליו "להעריך את עצמו", בן ערך (כמו שאמר אדה"ז לר' הלל מפאריטש), תיקון המלכות.

[ז] ראש השנה כה, א. וקשור לבעיית שלשת הגופים במדע. ראה בספר וממנה יושע עמ' סה.

[ח] משלי ל, חי-כ.

[ט] משלי ג, ו.

[י] ברכות סג, א.

[יא] במדבר כב, לב (ראה רש"י שם).

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרק ב'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s