יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם וֶהֱוֵי שוֹתֶה בַצָמָא אֶת דִבְרֵיהֶם.

 

הצמד יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן מהווים את תחילת תקופת ה'זוגות' בישראל. עד אז, התורה הועברה מדור לדור דרך דמות עיקרית אחת. אך במשנתנו חלה תפנית, התורה 'מתפצלת' כביכול לשנים, וכל דמות מדגישה משהו אחר. יותר מזה, תקופת הזוגות היא תחילת המחלוקת בישראל, כאשר יוסי ויוסי נחלקו בשאלה האם לסמוך על קרבן ביום טוב[א]. מחלוקת נולדת מתוך הספק, "עד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר, שעדיין לא נתמעט הלב"[ב]. אם הדברים ברורים כשמש אין מחלוקת, אבל כיון שיש ספק, כל אחד תופס צד ונוצרת מחלוקת. עד ה'יוסֵיים' התורה היתה ברורה כנתינתה מסיני והמשנה שלנו היא בעצם 'סלע המחלוקת' ממנה השתלשלו המון מחלוקות בתורה עד היום.

אפשר לבכות את "ירידת הדורות" והאמת שנעשית "עדרים עדרים"[ג]. אך באמת מתוך החושך הזה בוקע אור גדול: כשיש מחלוקת לשם שמים אז מתגלה כיצד "אלו ואלו דברי אלקים חיים"[ד]. כל צד במחלוקת מבטא פנים אחרות של הקב"ה בעולם, "מיני ומניה יתקלס עילאה [ממני וממנו ישתבח הקב"ה]"[ה].

כאשר התורה היתה אחת בלי מחלוקת, היתה נוכחות אלוקית חזקה. אבל העולם הגשמי שלנו בנוי מאנשים נפרדים ודעות נפרדות, "אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה"[ו]. ה' ברא את העולם כדי שתהיה לו "דירה בתחתונים"[ז] ובנפרדים ממנו, ולכן דווקא המחלוקת והשניוּת מבטאים את רצון ה' הפנימי ביותר: אפילו במקום כזה נפרד, בו אני ואתה חולקים, דבר ה' מופיע.

יוסי ויוסי עצמם "מרככים' את המעבר מהתורה האחדותית של משה, לתורת המחלוקות המוכרת לנו. דבר ראשון ובולט הוא שמם: לשניהם קוראים יוסף-יוסי[ח]; לשניהם כינוי דומה, "איש צרדה" ו"איש ירושלים"; ושניהם פותחים במלים "יהי ביתך". אכן, יוסי ויוסי מתחילים את תקופת המחלוקת, אך מאידך כתוב שהם עדיין שייכים לתקופת משה רבינו – "מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו"[ט], והרמז: בן יועזר = משה![י]

[א] חגיגה פ"ב מ"ב.

[ב] רש"י תמורה טז, א. כאמור, המחלוקת הראשונה היתה על הסמיכה, והנה קשר מובהק בין השרשים סמך ו-ספק: ערך האותיות במילה ס-פ-ק הוא: 60, 80, 100 לפי הסדר, כלומר סדרה בדילוגים של 20. כעת, אם נרד בסדרה זו המספרים יהיו: 60, 40, 20, ס-מ-ך! ועוד, ערך המילוי של אותיות מך במלה סמך, מם כף, שווה לערך האותיות פק של ספק: מם = פ, כף = ק.

[ג] לפי סנהדרין צז, א.

[ד] עירובין יג, ב; גיטין ו, ב.

[ה] סוטה מ, א.

[ו] ברכות נח, א.

[ז] תנחומא נשא טז.

[ח] ראה הקדמת הרמב"ם למשנה; חגיגה טז, א ובמסורת הש"ס.

[ט] תמורה טו, ב.

[י] משה יוסי בן יועזר = רב אשי רבינא, הזוג האחרון במקבלי התורה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרק א'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s