בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ, וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה. בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר: לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

במשנה זו, שלכמה גרסאות היא החותמת את פרקי אבות[א], בולטים השמות "בן בג בג" ו"בן הא הא" שאינם מופיעים במקום אחר במשנה[ב]. יש מפרשים[ג] שאלו גויים שהתגיירו בתקופה בה הדבר היה אסור מצד השלטונות ולכן קבלו 'שמות קוד' שנועדו להסתירם. לפירוש זה, שניהם רומזים לאות ה שנוספה לאברהם ושרה: בג בג = ה ה; ו"בן הא הא" היינו האות ה"א.

האות ה רומזת גם לחמשת הפרקים המקוריים של מסכת אבות. כאשר בג (של בן בג בג) רומז לחלוקה הפנימית: שני פרקים ראשונים (ב) מתארים את שושלת התורה שבעל פה[ד], ושלשת הפרקים האחרונים (ג) מלוקטים מגדולי התנאים במשך הדורות. ואילו הא (של "בן הא הא") רומז למבנה המסכת לאחר הוספת הפרק השישי ("קנין תורה"), חמשה פרקים (ה) ועוד אחד (א). הכפילות, בג-בג והא-הא, רומזת שלא די ללמוד פעם אחת, אלא שוב ושוב, כהוראת בן בג בג "הפוך בה והפוך בה דכולה בה".

"הפוך בה והפוך בה" רומז למובא בספר הזהר שהצדיקים האמתיים צריכים לדעת להפוך את מציאות העולם השקרית[ה], בשתי 'הפיכות' – להפוך מציאות חשוכה למוארת ולהפוך את הטעם המר למתוק[ו]. מה קשה יותר? לפי הקבלה, הפיכת החשך לאור פירושו העלאה לקדושה של "קליפת נֹגה", המהווה ממוצע ומעבר בין עולם הקדושה ל"קליפות הטמאות" – המציאות הנפרדת כביכול מה'[ז]. קליפת נגה נועדה להיות 'תפר' בין הקדושה לקליפה, היא יכולה להתדרדר ולהיות קליפה ממש אך היא גם יכולה, בקלות יחסית, לעלות אל הקדושה. מעשי המצוות הן הקדושה, העבירות הן הקליפות, ואילו בקליפת נגה נמצאים כל מעשי ההיתר-הרשות. המטרה היא לקחת את מעשי ההיתר היומיומיים ולהעלותם אל הקדושה: לאכול כדי ללמוד תורה, לישון כדי לצבור כוח לעבודת ה', ללמוד חכמות כדי להתפרנס ברווח לעבודת ה' או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו[ח].

הפיכת המר למתוק היא משימה קשה יותר, משום שזו הפיכת הקליפה הטמאה עצמה ולספחה אל הקדושה. בכח תורתנו הקדושה, עליה מדבר בעֹרגה בן בג בג, ניתן להעלות גם קליפות קשות יותר אל הקדושה. ומי יודע זאת כבן בג בג שהיה בעצמו גוי שהתגייר והסתפח לקדושת ישראל.

[א] בסדור אדמו"ר הזקן זו המשנה שלפני האחרונה, ואחריה המשנה "בן חמש למקרא".

[ב]  בן בג בג מופיע בגמרא, לפעמים כיוחנן בן בג בג – כמו בקידושין י, ב.

[ג] מדרש שמואל בשם רשב"ם, הובא בתוספות יום טוב.

[ד] החל מ"משה קבל תורה מסיני… לאנשי כנסת הגדולה", דרך הזוגות, עד הלל ושמאי. לאחר מכן, שושלת הנשיאים מהלל, וחזרה להלל עצמו (פרק ב משנה ז). לאחר מכן "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי", עם תלמידי ריב"ז, ועד רבי טרפון שגם הוא תלמיד ריב"ז (ראה רבי מתתיה היצהרי ומרכבת המשנה בסוף פ"ב).

[ה] ראה הסיפור המובא בפסחים נ, א על רב יוסף בן ריב"ל.

[ו] כדברי רבי שמעון למלאכים (הקדמת הזהר ד, א): "מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא [מי מכם שחושך הופך לאור וטעם מר למתוק עד שלא בא לכאן]".

[ז] על קליפת נגה ראה עץ חיים מט, ד; תניא פרק ז.

[ח] ראה תניא פרק ח.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרק ה'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s