רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

רבי לויטס נוקט לשון ייחודית וקיצונית, "מאד מאד". וכך כתב הרמב"ם[א] שבכל המידות על האדם למצוא את 'דרך האמצע' ולא ללכת אחר קיצוניוּת, מלבד מידת הגאוה שבה צריך ללכת עד לקצה השני, "שלא ישאירו בנפש זכר לגאוה בשום פנים" (בספרו[ב] כותב הרמב"ם שגם ממידת הכעס צריך להתרחק עד הקצה האחרון, אך הכעס והגאוה הם 'אחים' וכל כעס נובע מגאוה כלשהי, והרמז כעס= 10 פעמים גאוה). עבודת השפלות בנפש היא יסודית ומהותית בעבודת ה'[ג], עד שאדמו"ר הזקן כותב כי היא "יסוד ושורש התורה כולה"[ד]: תכלית התורה היא דבקות בה' וגילויו בעולם הזה, וכאשר האדם מתגאה ומחשיב את עצמו הריהו נפרד מה', עד שה' אומר "אין אני והוא יכולים לדור בעולם"[ה].

מה אומר כפל הלשון, "מאד מאד"? ניתן לפרש שיש שתי דרגות של שפלות (בעקבות דברי רבי לייבלי איגר[ו]): הדרגה הראשונה שייכת לכל אדם, גם לצדיק הגדול ביותר, שעליו לבטל עצמו לכלל ישראל. בהיותו בפני עצמו כפרט, הוא 'יש ודבר נפרד', מצד עצמו הוא לא שוה כלום, וגם עבודתו ותורתו חסרות ערך, אבל כשהוא בטל אל הציבור אזי "אין מיתה בצבור [=שפלות]"[ז]. מצד עצמו הוא "מאד שפל רוח", והערך היחיד שלו הוא הערך שה' העניק לכל ישראל בשווה. דוקא הצדיק צריך להקפיד על כך, כי יש חשש שירגיש את עצמו ל'משהו'…

אבל יש דרגה נוספת, "מאד מאד הוי שפל רוח". זו עבודה מיוחדת של בעלי תשובה. בעל התשובה מנסה להגיע לשפלות הצדיקים ולהיכלל בעם ישראל אך אינו מצליח. הוא מרגיש מנודה ומרוחק, מחוץ למחנה. מה נותר לו לעשות? לבכות במר נפשו מתוך מקום בדידותו, מתוך שפלות עצומה "מאד מאד", עד שה' ירחם עליו ויקבל את תשובתו. כך מסופר בגמרא[ח] על אלעזר בן דורדיא שהיה רשע גמור ורצה לשוב בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות וביקש מהם "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים"! אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו"… עד שהבין כי "אין הדבר תלוי אלא בי…  געה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

כתוב בספרי הקבלה והחסידות[ט] כי אדם אחד שישוב בתשובה יכול להעלות את העם כולו ולהביא את הגאולה, ואפשר לומר שאין הכוונה לצדיק שישוב בתשובה אלא דווקא בעל תשובה כמו התיאור כאן – הוא יכול להביא גאולה לכל העולם.

[א] על המשנה.

[ב] הלכות דעות פ"ב ה"ג.

[ג] ראה במאמרנו "פרק בעבודת ה'" בספר לב לדעת.

[ד] פרק לב.

[ה] סוטה ה, א.

[ו] אמרי אמת, פרשת משפטים ד"ה ועבדתם (השני).

[ז] הוריות ו, א. הערך הממוצע של כל אות בביטוי אין מיתה בצבור היא חיים.

[ח] עבודה זרה יז, א.

[ט] זהר חדש פרשת נֹח; מאמרי אדה"ז הקצרים עמוד תג; פלא יועץ ערך צפוי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרק ד'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s