רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עוֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עוֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

יש כאן שלשה 'עולים': תורה, מלכות ודרך ארץ. המושג 'דרך ארץ' שייך גם בחי ובצומח, הטבע של קיום המין, אך אצל האדם ככל שעולה המודעות העצמית כך הטבע מורגש כעול, לדאוג לבריאות ולפרנסה, משפחה וילדים. עול דרך ארץ מקביל לרובד המוטבע בנפש, ההרגלים והאינסטינקטים;

'עול מלכות' שייך רק אצל האדם, הנזקק מטבעו למערכת חברתית-מדינית ("האדם מדיני בטבע"). עד כמה שהמלכות מתבקשת והגיונית, האדם חש היטב את העול שבה, מחויבות לחוקים, תשלום מסים וכו'. עול מלכות שייך לרובד המורגש בנפש, כיון שעיקר היחס הבין-אישי מתרחש בתחום הרגש;

אך כל זה איננו שווה לנו… חיים טובים, ילדים, כסף, בריאות ויציבות חברתית – כל זה אינו מספק. נשמתנו ירדה לעולם למלא שליחות אלוקית, קידום העולם ליעודו המשיחי, וזאת על ידי 'עול תורה'. התורה נבראה לפני העולם[1], היא 'תכנית העולם'[2] ומתוכה אנו למדים כיצד להביא לתיקון עולם. עול התורה שייך לתחום המושכל בנפש כמובן.

אך מה הכוונה "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ"? הרי הוא לא פטור מחובותיו למשפחתו (החל מ"פרו ורבו") ולא פטור ממחויבות לחברה! אלא שבלי עול תורה האדם מרגיש את העול בדרך ארץ ובמלכות, כדבר מכביד ומעיק. יתירה מזו, עול מלכות ועול דרך ארץ נתפסים פעמים רבות כצוררים זה לזה: או שהאדם מסור למשפחתו (דרך ארץ) ומרגיש שעול המלכות מגביל אותו, או שהוא דוגל ב'שלטון החוק' (עול מלכות) אך בורח מעול דרך ארץ (טיפוח המשפחה). לעומת זאת, כאשר היהודי מקבל עול תורה יש עליו עול אחד בלבד – עול תורה, שכולל בתוכו עול מלכות ועול דרך ארץ, הכל מתוך המקור האחד! כעת "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", הוא לא חש את העול שבהם אלא מקיים גם אותם בשמחה והזדהות.

את עול התורה, מעל לעול מלכות ועול דרך ארץ, מבטא מלך ישראל, "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך שנאמר 'שום תשים עליך מלך'"[3], מלך ישראל הראוי מבטא בדמותו את הבטול לבורא העולם, ובכך מנחיל לישראל את עול התורה שקבלנו מאת ה'. כדי לקיים את היעוד של "תיקון עולם במלכות שדי", עלינו למנות מלך שידאג בראש ובראשונה לקיום התורה והמצוות בעם ישראל[4] ומהם יתפשט האור לעולם כולו.

[1] פסחים נד, א.

[2] זהר ח"ב קסא, ב; בראשית רבה א, א.

[3] רמב"ם מלכים א, א.

[4] ראה רמב"ם מלכים יא, ד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרק ג'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s