פרק ג' משנה ד

רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאִי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

רבי נחמן מברסלב פירש את המשנה בצורה מהפכנית[1]: "הנעור בלילה" – על האדם להתבודד בלילה, בינו לבין קונו, בזמן שאנשים פנויים מטרדות העולם. "והמהלך בדרך יחידי" – אז, בלילה, עליו לצאת מחוץ לעיר, כי בתוך העיר בני האדם רודפים אחרי העולם הזה ואי אפשר להתבודד כראוי. "ומפנה לבו לבטלה" – בלילה מחוץ לעיר, עליו לפנות את לבו מטרדות העולם ועל ידי כך יתבטל לה' ("מפנה לבו" כדי שיזכה "לבטלה"). לאחר כל זאת, "הרי זה מתחייב בנפשו": זוכה להדבק בה' שרק הוא "מחויב המציאות" (לעומת כל דבר אחר שמצד עצמו הוא "אפשרי המציאות" בלבד).

כך מסופר על מורנו הבעל שם טוב שהתייתם בגיל צעיר מאוד, ואביו ציוהו לפני מותו שלא יפחד משום דבר חוץ מה'. ישראל הצעיר הסתובב ביערות באמצע הלילה לבדו וללא מורא: "בלילה שבו מלאו לבעל שם טוב שלוש שנים היה ליל חשוך ואפל, וגשם שוטף ירד. לקח הילד את מקלו והלך לו ליער. אמרו לו האנשים: איך אתה הולך בליל חשוך ואפל כזה? וענה להם: אין אני ירא משום דבר כי אם מן הקדוש ברוך הוא בעצמו"[2].

כדי ליישב את הסבר החסידות עם פשט המשנה, האוסר לצאת יחידי בלילה, ניעזר בדברי ה'עיון יעקב', שכותב על דברי הגמרא "לעולם יכנס אדם בכי טוב [אור יום] ויצא בכי טוב": "אפילו אם הוא זמן זריחת הלבנה אל יצא ויכנס אלא לאור החמה דווקא"[3]. כלומר, גם כאשר הירח מלא אי אפשר לצאת לאורו וצריך לחכות לאור השמש דווקא. והנה ידוע שבתחילה אור הלבנה היה שוה לאור החמה עד שה' המעיט את הלבנה[4]. לכן היום אור הלבנה נקרא חושך ואסור לצאת לאורו. אך לעתיד לבוא ה' עתיד להחזיר את אור הלבנה כראשונה, "והיה אור הלבנה כאור החמה"[5], ואז לא יהיה כל חשש לצאת בלילה לאור הלבנה. מאז שבא הבעל שם טוב לעולם, עם ישראל מתחיל להתעלות לקראת הגאולה, ולכן מזמנו התחיל להתבטל הפחד מהלילה ואדרבה, הלילה הפך לזמן מסוגל ליציאה מהעיר ולהתבטלות לה'.

גם בנפש יש אור וחושך, הצד המואר באור פני ה' והצד ה'חשוך' שלא פונה אל ה'. דברי חז"ל לצאת לדרך דוקא באור היום מכוונים לכך שצריך שכל מעשינו יהיו מוארים באור פני ה' ואין להתעסק עם התחום ה'חשוך' בנפש. אמנם, לעתיד לבוא יתברר כיצד "אין עוד מלבדו"[6] ממש, גם הצד שהיה נראה כחשוך ואין אור ה' שורה בו, גם בו יתגלה אור ה' בעצמה – "ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה"[7].

[1] לקוטי מוהר"ן נב.

[2] אור ישראל א' 'יתפרדו כל פעלי און'.

[3] עיון יעקב על עין יעקב פסחים ב, א.

[4] חולין ס, ב.

[5] ישעיה ל, כו. וראה אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 245.

[6] דברים ד, לה.

[7] תהלים קלט, יב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ג'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s