חותם פרקי אבות – ארבע עולמות

הקדמה

הקבלה והתבוננות

מטרת ההתבוננות בתורה ובכל תופעה בעולם היא התקשרות להוי'. לצורך התקשרות זו ניתן לנו, עם ישראל – "סוד הוי' ליראיו" – סוד שם י_ה_ו_ה, השם המיוחד. היהודי מתבונן בתורה, בהלכות התורה ובבריאה כולה – כדי לגלות ולראות כיצד הכל משקף את הסוד הכללי הזה – סוד שם הוי'. הדבר הראשון שיש להתבונן כיצד משתקף בו סוד שם הוי' הוא המושג "עשר ספירות".

שם בן ד'

בשם הוי' ד' אותיות שהן ארבע מדרגות, ולכן נקרא שם זה בפי חז"ל "שם בן ד' – על שם ארבע אותיותיו. למעלה מארבע המדרגות ישנה מדרגה נוספת, מדרגה חמישית – "כנגד קוצו של יוד". כל אות מ ד' אותיות שם הוי' מייצגת התגלות פרטית ואילו "קוצו של יוד" אינו אות בפני עצמה אלא רק רמז, כמו אצבע שמצביעה ומורה לך שיש עוד משהו שם למעלה – משהו נעלם מן העין. וכידוע בחכמה המספר – אם ספרת ארבעה יש לך כבר עשרה: 1 ﬩ 2 ﬩ 3 ﬩ 4 = 10 וממילא, עשר הספירות מקבילות ל ד' אותיות שם הוי' וקוצו של יוד:

קוצו של י – כתר

י – חכמה

ה – בינה

ו – ו' מידות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

ה – מלכות

כוחות הנפש

בהקבלת הנאמר כאן לתופעות נפש האדם, יש לומר שעשר הספירות הן עשרת כוחות הנפש ולהם שני מצבים : כוחות פנימיים גלויים, וכוחות מקיפים נעלמים. על שני מצבים אלו, הנקראים בלשוננו מודע ועל מודע, למדנו מן החלוקה שחילקנו במבנה שם הוי' – ד' אותיות שכל אחת מייצגת התגלות פרטית – מודע, וקוצו של יוד הרומז אל הנעלם – על מודע.

 

לבושי הנפש

כוחות הנפש – הינם התכונות המהותיות של הנפש עצמה, בעוד שלבושי הנפש – מחשבה דבור ומעשה – הם כלי הביטוי של כוחות הנפש הנותנים לכוחות מציאות. כלומר, שדרך ובאמצעות הלבושים באים הכוחות לידי גילוי אל הזולת. באומרנו זולת אין הכונה רק לאדם אחר – אלא גם לזולת שבתוך האדם עצמו – כלומר, גם לתודעתו החיצונית בה הוא מודע לעצמו.

 

אם הדבר הראשון שהקבלנו לסוד שם הוי' היו עשר הספירות, שבנפש הן כוחות הנפש – הרי שהדבר השני שיש להקבילו לסוד שם הוי' הם ארבעה עולמות – שבנפש הם לבושי הנפש – הנותנים ביטוי ומציאות לכוחות הנפש. ואם כן, י' ספירות של עולם האצילות הם "כוחות הנפש" – ואילו ג' עולמות בי"ע הם ג' "לבושי הנפש":

י – עולם האצילות – י' ספירות שבאצילות כנגד י' "כוחות הנפש".

ה – עולם הבריאה – לבוש המחשבה

ו – עולם היצירה – לבוש הדבור –      ג' עולמות בי"ע כנגד לבושי הנפש

ה – עולם העשיה – לבוש המעשה

 

כאמור, מערכת ד' עולמות אבי"ע והקבלתה לד' אותיות שם הוי' הם נושא ההתבוננות בשעור זה – וכפי שגם יובהר בהמשך.

 

התבוננות

עיקרה של ההתבוננות הוא תהליך של "רצוא ושוב" בין האדם – "העולם הקטן", לבין מעשה בראשית ומעשה מרכבה – "העולם הגדול". הכלל הוא שכל המתרחש בהתהוות העולמות, מתרחש גם בזעיר אנפין – בתוך נפש האדם, ב"עולם הקטן". וכך, אין לך דבר או תהליך נפשי פנימי אצל האדם – שאינו מקבל את ביטויו ב"עולם הגדול".

יש לפעמים שמתחילים להתבונן ולהתקשר לאמת ע"י דרישה וחקירה של העולמות – ומזה מבינים איך המתרחש בעולמות מקביל לתופעות הנפש. ויש לפעמים שמתחילים להתבונן במתרחש בתוך נפש האדם, "מבשרי אחזה אלו"ה" – ומזה מבינים את סוד העולמות. תמיד צריך להתקים תהליך של "רצוא ושוב" בין העולמות כולם לבין הנפש הפרטית של כל אחד ואחד.

בחינת הרצוא שבהתבוננות – היא השאיפה לצאת מגדר המדידה וההגבלה ולהתיחד עם מקור החיים. בחינת השוב שבהתבוננות – היא המשכה ממקור החיים להחיות את הגוף מחדש.

מדוע עושים את זה?

התבוננות ברמז או בצרוף או במערכה של מושגים – מעמיקה את ההכרה, את הקשר הנפשי ביני ובין אותם מושגים – ובאותו רגע אני מקשר את נפשי באמת עם האמת של מושגים אלו. כאשר ישנה מערכה אחת של מושגים שמתבוננים בהם – ואפשר בכח ההתבוננות להקבילה למערכה שניה של מושגים, ואם ההתבוננות עמוקה ואמיתית – מתרחש יחוד פנימי.

יחוד פנימי הוא כח מיוחד שישנו בנפשו של היהודי להוליד במחשבה – המתגלה ע"י התבוננות עמוקה ואמיתית. אפשר להסביר ענינים אלף שנה בלי לקבל את הברקת האמת שבהם, כמו שאפשר לקבלה ע"י הקבלת שני דברים יחד. ברגע שמחברים יחד מערכות שלמות של מושגים – נולדת הבנה "אם הבנים שמחה" – החודרת את הסתמיות של המציאות, מגלה אותה באור חדש לגמרי, וממילא גם מעלה אותה.

הטוב שבכל דבר, האמת הנעלמת בפנימיות כל מושג שבעולם, הוא ניצוץ האלקות המהוה ומחיה ומקיים אותו – והוא תכלית ההתבוננות. חשיפתה של נקודת החיות מבעד למסכי הטבע העולמי המכסים אותה, גילויה מחדש והתקשרות איתה – היא עבודת היהודי, ה"דרך חיים", הדרך להשיב את החיים.

ספר "סוד הוי' ליראיו"

אנו לומדים מתוך שער "ארבע עולמות", הוא השער השני בספר "סוד הוי' ליראיו". כאמור, כל מה שישנו בבריאה כולה מקביל לסודו האמיתי של שם הוי', וזהו ענינו של ספר זה הכולל חמישים שערי התבוננות בסוד הוי' וכיצד מקבילים לו ענינים שונים בתורה ובעולם בכלל. כאמור, הדבר הראשון המקביל לשם הוי' הן "עשר הספירות" – שבנפש הן "כוחות הנפש". כלומר, שהספירות למעלה הן כמו כוחות הנפש באדם התחתון – ועל כן אומר הפסוק "מבשרי אחזה אלו"ה". כאשר האדם מתבונן בעצמו – מתוך כך יוכל להתקשר לאורות העליונים של הקב"ה.


שעור ראשון

הקדמה – בראתיו יצרתיו אף עשיתיו

שער "ארבעה עולמות" בא להסביר נושא ראשוני בקבלה והוא שהבריאה כוללת ארבעה עולמות – כנגד ארבע אותיות שם הוי':

י        – אצילות

ה       – בריאה

ו         – יצירה

ה       – עשיה

באות הראשונה שבשמו – אות י' – האציל הוי' את עולם האצילות.

באות השניה שבשמו – אות ה' עילאה – ברא הוי' את עולם הבריאה.

באות השלישית שבשמו – אות ו' – יצר הוי' את עולם היצירה.

באות הרביעית שבשמו – אות ה' תתאה – תיקן, עשה הוי' את עולם העשיה.

נתחיל ונתבונן במאמר חז"ל החותם את מסכת אבות שבמשנה – אותו מביא

המחבר ככותרת לשער "ארבעה עולמות":

"כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר:

כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

ואומר הוי' ימלך לעולם ועד".

כותרת – לשון כתר – כבר הזכרנו בהקדמה הכללית שספירת הכתר, יחסית לשאר הספירות – היא על מודע ביחס למודע. הכתר נקרא גם "כליל" והוא כולל בעצמו בהעלם את כל מה שיבוא אח"כ לידי גילוי במדרגות שלמטה ממנו. וממילא נוכל להבין, שמאמר חז"ל זה המורכב מפסוקים ומדברי חז"ל – כולל בעצמו בעומק את סודם של ארבעה העולמות אבי"ע – ואת המפתח המתאים כיצד להסביר את ענינם. ואכן, כהקדמה נצרכת נעמיק להתבונן קודם כל במאמר חז"ל זה על הפסוקים שבו, וכן במעמדה המיוחד של מסכת אבות בין שאר כל המשניות, וממילא גם במיקומו המיוחד של מאמר חז"ל זה כחותם וסיום של מסכת אבות כולה.

 

משל עיבור ולידה

המשנה מביאה את מאמר חז"ל הנסמך על פסוק מישעיהו "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" וחותם עם פסוק שנאמר בסוף שירת הים – "הוי' ימלוך לעולם ועד". ואם כן, כאן נמצא המקור למושג הראשוני שנקרא "עולמות" שעליהם לומדים אנו בקבלה ובחסידות. זהו הפסוק היחיד בכל התנ"ך שמונה בפרוש את שמותם של שלושה עולמות – בריאה, יצירה, עשיה – "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".

ואכן, אפשר לבוא ולשאול – מנין לי בכלל שהפסוק מדבר על עולמות? הרי שם בישעיהו מ"ג מדברים הפסוקים על גאולתם של ישראל מגלותם ולא על בריאת העולם או בריאת עולמות?

כדי להשיב על שאלה זו נפרש את הפסוק מישעיהו "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" – קודם כל ע"פ פשט, ונסביר שפסוק זה מראה שבכל דבר המתהוה ישנם שלושה שלבים של התהוות.

ג' שלבי התהוות

בראתיו

יצרתיו

עשיתיו

המשתמע ע"פ פשט הוא שכל דבר המתהווה עובר שלושה שלבי התהוות – קודם בראתי אותו, ואח"כ יצרתי אותו, ואח"כ גם עשיתי אותו. אם נדייק יותר ונתיחס גם לחלקו הראשון של הפסוק "כל הנקרא בשמי" – נאמר שיש כאן קודם כל דבר אחד (אצילות), ש"בראתיו", בראתי אותו – ואח"כ "יצרתיו", יצרתי אותו – "אף עשיתיו", ואח"כ גם עשיתי אותו. ואם כן, עצם הדבר עובר שלב של בריאה, ואח"כ אותו הדבר בעצמו עובר שלב של יצירה, ואח"כ אותו הדבר בעצמו עובר שלב של עשיה.

 

כתהליך פשוט, ג' השלבים הם גם סוד העיבור והלידה של כל דבר ודבר:

בריאה – הרגע בו הדבר מתחיל להתהוות – הוא רגע הבריאה שלו. תחילת העיבור, כמו בהריון אצל אשה, הוא הרגע בו הדבר נברא.

 

יצירה – אח"כ, כעבור ארבעים יום מתחילת ההריון ישנו רגע של יצירה, "יצירת הוולד". כתוב אצל חז"ל שעד ארבעים יום אפשר עדיין להתפלל על הוולד שיהיה בן או בת – וכל זאת עד לרגע "יצירת הוולד" בו נקבע מינו באופן סופי. וכמובן שיש להסביר בעומק איך מתיישב דבר זה ע"פ תפיסת המדע העכשוי.

ואם כן, עד ארבעים ימים ניתן עדיין להתפלל על מינו של העובר – אבל אחרי ארבעים ימים, מרגע "יצירת הוולד", זו כבר "תפילת שוא".

כאמור, "יצירת הולד" – קורית ארבעים ימים לאחר בריאתו – וזה סודם של ענינים רבים בתורה, בדברי חז"ל ובטבע המציאות – שתלויים בארבעים ימים. ארבעים ימים של מתן תורה, ארבעים ימים של תסיסת היין ועוד. ושוב, התהליך מבריאת הדבר ועד ליצירתו – לוקח ארבעים יום, וכעבור ארבעים ימים הדבר נוצר.

 

עשיה – ברגע שהילד נולד – כאשר הדבר מתגלה ונתקן בחיצוניות – כאשר הדבר משתכלל ונולד – זאת העשיה של הדבר.

ואם כן, זאת היא הדוגמא המוחשית לנו להבין שבריאה יצירה ועשיה הם שלושה שלבי התהוות – מבריאת הדבר דרך יצירתו ועד לשכלולו הסופי ותיקונו – היא עשיתו של הדבר. וכך אנו אכן לומדים בכל מקום ש"עשיה" היא תמיד לשון תיקון.

"ועשתה את צפרניה" – גידלה את צפרניה – תיקנה את צפרניה.

"אשר ברא אלהי"ם לעשות" – הוא ברא על מנת שאנחנו, ע"י קיום התורה והמצות נתקן את מה שברא – ונקרא "לעשות" את הדבר. עשיה זה התיקון הסופי של המציאות.

ואם כן, עד כאן ראינו שפשט הפסוק מדבר על שלושה שלבים של התהוות, שלושה שלבים השייכים לכל התהוות – ולאו דוקא להתהוות העולמות – וממילא עדיין לא ענינו על השאלה ששאלנו.

מכאן נחזור ונתבונן כיצד המשנה בעצמה מפרשת את הפסוק שמביאה :

"כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר:

כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

ואומר הוי' ימלך לעולם ועד".

עולמות

בעולמו – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו". המשנה מוציאה את הפסוק מהקשרו במקומו ומפרשת אותו כשלבים של בריאת העולם – "מה שברא הקב"ה בעולמו". אומרת המשנה שקודם כל ישנו "כל הנקרא בשמי" – ומטרת "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" – זה "לכבודי". כלומר, לגלות את הכבוד שלי למטה בעולמות התחתונים – בריאה, יצירה, עשיה.

כל הנקרא בשמי – כל דבר היה קודם "נקרא בשמי", וכך נמשיך ונסביר ש"בשמי" זאת המציאות הנעלמת של האצילות – לפני שהדבר נברא. לפני שהוא בכלל נברא – הוא כבר היה "נקרא בשמי" – בתוך השם שלי – הוא עולם האצילות הנקרא גם "רזא דשמיה" – סוד השם.

ולכבודי – לכבודי זאת מטרת ההתהוות. כל השלבים של בראתיו יצרתיו אף עשיתיו – זה הכל "לכבודי". ואכן, כך מפרשת המשנה "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו".

נחזור – קודם כל הדבר הוא בגדר "כל הנקרא בשמי" – ואח"כ "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". כל דבר עובר שלושה שלבים של התהוות – כאשר המטרה הסופית של כל ההתהוות הזאת היא לגלות את "כבודי" – "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".

ושוב, עיקר הנקודה היא ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו" – אלו העולמות התחתונים – בריאה, יצירה, עשיה, שבהם עתיד כבוד הוי' להתגלות.

סיכום

כל הנקרא בשמי – מציאות נעלמת – עולם האצילות.

ולכבודי – התכלית. לאיזה צורך מתחיל הוי' את תהליך ההתהוות? לכבודי! לכבודי אומר גם שהאצילות העליונה הנעלמת תתגלה למטה – "מלוא כל הארץ כבודו".

וכדי שכבודי יתגלה – "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".

הוי' ימלוך לעולם ועד – ממשיכה המשנה ומסיימת עם פסוק מסוף שירת הים – ואומר "הוי' ימלוך לעולם ועד". וכל זאת כדי לומר לך שגילוי "כבודי" מתבטא בפסוק "הוי' ימלוך לעולם ועד" – מלכות שמים עלי ארץ.

עד כאן התבוננו בכותרת השער – הוא מאמר חז"ל החותם את מסכת אבות.

מסכת אבות – (הערה ג')

מסכת אבות פרק ו' משנה י"א – היא המשנה החותמת את מסכת אבות כמו שהבאנו בתחילת הלימוד – סיום הברייתא ד"קנין תורה" וסיום המסכת כולה – "הכל הולך אחר החיתום".

ישנו מנהג ישראל ללמוד פרקי אבות בחודשי הקיץ. עיקר המנהג הוא ללמוד פרקי אבות בין פסח לשבועות, ונוהגים להמשיך וללמוד פרק אחד בכל שבת לאחר המנחה במשך כל חודשי הקיץ ועד לראש השנה.

מסכת אבות אינה המסכת הראשונה בש"ס, ואף על פי כן היא המסכת היסודית ביותר. כל המוסר השכל של חז"ל נכלל בפרקי אבות וכמו כן, כל השתלשלות התורה מדור לדור מאז מתן תורה נכללה גם היא בפרקי אבות בלבד – "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וגו'". מסכת אבות היא המסכת היחידה במשנה שאינה דנה בהלכות – אלא רק במוסר השכל ותיקון הנפש, תיקון הלב. הערה ג' עוסקת במבנה המיוחד של מסכת אבות:

ששה פרקים דפרקי אבות הם שורש כללות ששה סדרי משנה, שכנגד ו"ק; התפשטות ה' חסדים (כל פרקי אבות הם "מילי דחסידותא") בה' קצוות מחסד עד הוד, ואח"כ התכללותם ביסוד – בפרק ו', שהוא ברייתא ד"קנין תורה" (בסוד יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א, ואורייתא מיסוד אבא נפקת ומשם נשפע ל"מלכות פה – תורה שבע"פ קרינן לה". ובאמת פרקי אבות הוא סוד הממוצע המחבר את התורה שבכתב לתורה שבע"פ , ועל כן יש בו חמשה פרקי משנה, כנגד קבלתו מחמשה חומשי תורה שבכתב.

ביחד עם פרק "קנין תורה", ששה פרקים , כנגד השפעתו בששה סדרי משנה – תורה שבע"פ). וסיום פרק "קנין תורה",שהוא החיתום, הוא ע"ד "סוף דבר הכל נשמע וגו'" (קהלת י"ב י"ג), שבא לכלול את ה"כל" (בסוד "כי כל בשמים ובארץ" שהוא היסוד – "דאחיד בשמיא ובארעא) לדבקה ב"מלכותך מלכות כל עולמים" וכאומרו: "הוי' ימלוך לעולם ועד".

ה' פרקי משנה ופרק אחד ברייתא

בפרקי אבות ישנם חמשה פרקים של משנה, וישנו גם פרק ששי המסיים שהוא ברייתא – כלומר, קבוצה של מאמרי חז"ל שלא נכללו ע"י רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה, בתוך ששה סדרי משנה. ואם כן, מכל הברייתות ישנה סדרה אחת של ברייתות שכן נכנסה למשנה ומובאת בסיום מסכת אבות כפרק הששי החותם הנקרא "קנין תורה". ואף על פי שהוא ברייתא – הוא כל כך נחשב ומתחבר לגמרי עם חמשת הפרקים הראשונים של מסכת אבות. ואכן, כמו שמופיע בכל הסידורים – אנו נוהגים להשוות השוואה גמורה בין חמשת הפרקים הראשונים במסכת אבות לבין הפרק הששי החותם.

 

קנין תורה – הפרק הששי במסכת אבות – זכה לשם משל עצמו ונקרא "קנין תורה" – וכולו מדבר על מעלת לימוד התורה למי שזוכה לקלוט את התורה בפנימיות נפשו. ואם כן, התחלנו את הלימוד שלנו עם הברייתא האחרונה בפרק "קנין תורה" – שהיא הסיום והחותם של כל מסכת אבות. נתבונן במבנה המיוחד של פרקי אבות וננסה להבין מדוע דוקא ברייתא זו היא החותמת, החותם בסיום מסכת אבות.

אמרנו שמסכת אבות מיוחדת משאר המשניות – קודם כל בזה שכוללת את סדר השתלשלות קבלת התורה – ממשה רבינו שקבל תורה מסיני ועד סיום תקופת המשנה. וממילא, פרקי אבות הם מעיין גשר שבא לחבר את התורה שבכתב עם הביטוי הסופי שלה – התורה שבע"פ. התורה שבע"פ גם היא ניתנה מסיני, אלא שבכל דור ודור הופיעו חכמים שהביעו וביטאו את התורה שבע"פ – כל אחד לפי סגנונו הוא. וזהו שנקראת "תורה שבעל פה" ולא ניתנה רשות לכותבה.

 

עת לעשות להוי' הפרו תורתך

עד שבא רבינו הקדוש – רבי יהודה הנשיא – שערך וכתב את כל מה שקיבץ מתוך משניות התורה שבעל פה עד ימיו. וכאמור, "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ", ולעומת זה – "דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם". אסור לכתוב את התורה שבע"פ והדברים צריכים דוקא להתבטא מחדש לפי סגנון החכמים שבכל דור ודור. ואם כן, מדוע בא רבינו הקדוש וכתב את התורה שבע"פ? – כדי לקיים את הציווי "עת לעשות להוי' הפרו תורתך".

כאשר צריך לתקן משהו כדי לקדש שם שמים – לפעמים צריך להפר את התורה. רבי יהודה הנשיא דרש את הפסוק "עת לעשות להוי' הפרו תורתך" על דורו שלו. לאחר חורבן בית שני ופיזור העם – עלולה היתה התורה שבע"פ להשתכח בגלל שהדורות התמעטו והלכו. ואם כן, כדי שלא יבואו ח"ו לשכוח את התורה שבע"פ, "עת לעשות להוי"- ע"י "הפרו תורתך". כלומר, רבינו הקדוש ביטל הלכה מפורשת בתורה שאסור לכתוב את התורה שבע"פ, וכהוראת שעה התיר לכותבה כדי שלא תשכח ח"ו תורה שבע"פ מישראל.

ששה סדרי משנה – ושוב, ששה סדרי משנה היא התורה שבע"פ כמו שסודרה ונכתבה ע"י רבינו הקדוש, וישנה התורה שבכתב שנכתבה ע"י משה רבינו כמו שקיבל אותה מן השמים. מסכת אבות שבמשנה היא מעיין גשר, ממוצא המחבר – בין התורה שבכתב לבין התורה שבע"פ. וכאמור, דבר זה מתבטא קודם כל במבנה הכללי של מסכת אבות – מצד אחד יש בה חמישה פרקים של משניות – וכאשר מצרפים את הברייתא של "קנין תורה" – ישנם כבר ששה פרקים. ואכן, אלו שני המספרים המציינים את התורה שבכתב ואת התורה שבע"פ:

חמשה חומשי תורה – תורה שבכתב. חמשה מי יודע? חמשה אני יודע! – חמשה חומשי תורה. וממילא, המספר חמשה שייך יותר מכל מספר אחר לתורה שבכתב – חמשה חומשי תורה.

ששה סדרי משנה – תורה שבעל פה. ששה מי יודע? ששה אני יודע! – ששה סדרי משנה. וממילא, המספר ששה שייך יותר מכל מספר אחר לתורה שבע"פ – ששה סדרי משנה.

ואם כן, מצד אחד ישנה כאן מסכת אחת ובה חמשה פרקים, וכמו שהדבר יוסבר יותר בהמשך, זהו כח שמקבל מחמשה חומשי תורה. ומצד שני, כאשר מצרפים לה את הפרק "קנין תורה", שבעיקר מדבר על קנין התורה שבע"פ – הרי זה כח השפעה לכללות ששה סדרי משנה – היא התורה שבע"פ.

נחזור – התורה שבע"פ היא נחלת נשמות חכמי ישראל שבכל דור ודור – היא קנינו של כל חכם הקונה את התורה לעצמו. כלומר, יש לאותו חכם כח לבטא את התורה במילותיו שלו ובסגנונו המיוחד.

מקבל ומשפיע – ישנו כלל גדול האומר שכל ממוצע המחבר שני דברים –

צריך לקבל מן האחד ולהשפיע לשני. וכאמור, בחמשת הפרקים הראשונים שבמסכת אבות ישנו כח לקבל ולקלוט בתוכם את כללות חמשה חומשי תורה. וכאשר מצרפים את הפרק האחרון "קנין תורה" – ישנם כבר ששה פרקים – והוא כח ההשפעה לכללות התורה שבע"פ – הם ששה סדרי משנה.

כל זאת מסבירים אנו כדי שנוכל להבין טוב יותר מדוע המשנה שאנו עוסקים בה, החותמת את כל מסכת אבות – היא היסוד למושג הקבלי היסודי של ארבעה עולמות – שכנגד ד' אותיות הוי'.

נקרא את לשון הערה ג':

 

ששה פרקים דפרקי אבות הם שורש כללות ששה סדרי משנה, [כולל הפרק האחרון הנקרא "קנין תורה"] שכנגד ו"ק;

כתוב בקבלה שהמספר הוא "ששה סדרי משנה" בגלל שבאה המשנה לברר את ו' מידות הלב הנקראות ו' קצוות. מתוך כך נבוא להסביר הקדמה חשובה ביותר לגבי ההבדל בין לימוד פנימיות התורה, לבין לימוד הלכות – דינים.

 

תמורות

כל דיני התורה באים לברר את המותר והאסור, הזכאי והחייב, הטמא והטהור, הכשר והפסול. אלו הן "תמורות" – דבר לעומת דבר – מותר לעומת אסור, כשר לעומת פסול, זכאי לעומת חייב, טהור לעומת טמא. אלו התמורות העיקריות שישנן בתורה. ואם כן, ההלכה, הדין של התורה, בא לברר את ה"תמורות" – את המציאות – מה מותר ומה אסור, מה טמא מה טהור וכו'. כל הבירורים הללו נקראים "תיקון מידות הלב" – תיקון ו' מידות הלב מחסד ועד יסוד – שהן עיקר מציאות העולם. העולם נברא בששה ימים – וכתוב שששת ימי המעשה הם כנגד ו' מידות הלב:

יום אחד – חסד

יום שני – גבורה

 יום שלישי – תפארת

יום רביעי – נצח

יום חמישי – הוד

יום הששי – יסוד

ואם כן, עיקר מציאות העולם קשורה עם רגש הלב – וממילא, השכל מצד עצמו הוא למעלה ממציאות העולם. כל דיני התורה באים לברר את מציאות העולם – ולכן התורה שבע"פ מחולקת לששה סדרים – כנגד ו' מידות הלב.

 

ו' קצוות

ו"ק – ו' קצוות. מציאות העולם מוגדרת ע"י ארבע רוחות העולם – ארבעה צדדים מסביב – מזרח, מערב, דרום, צפון – ומעלה ומטה – ובסה"כ הם ששה קצוות.

במדע של היום אלו שלושת ממדי המקום המוגדרים ע"י ששה קצוות. ואם כן, ו' מידות הלב הן הקצוות של המרחב המציאותי. ע"פ חז"ל גם הזמן מתחלק ל "שית אלפי שנין הוה עלמא" – מציאות העולם הזה מתקיימת ששת אלפים שנה. ואם כן, מציאות המרחב מוגדרת ע"י ו' קצוות, וגם מציאות הזמן מוגדרת ע"י ו' אלפי שנים.

נחזור – ראינו שמציאות המרחב והזמן קשורה עם המספר ששה. התורה שבע"פ מתחלקת ל"ששה סדרי משנה" – ותפקידה לברר את הו"ק של המציאות.

 

פנימיות וחיצוניות

 בכל דבר ישנה פנימיות וישנה חיצוניות. הפנימיות זה מוחין, חיות שמתפשטת בגוף. החיות שזורמת בתוך הגוף היא המגדלת ומפתחת את אברי הגוף – שהוא החיצוניות.

ה' חסדים ו ה' גבורות שבדעת

חסדים – החיות המתפשטת לגדל את הגוף נקראת "חסדים" – הורמונים בלשון המדע של ימינו. מקור החסדים הוא בספירת הדעת – שממוקמת בין השכל לבין המידות. בדעת ה' חסדים המתפשטים בגוף וגורמים לגידול ופיתוח הגוף – הן גידול הגוף בחיצוניות, כמו אצל ילד מתבגר, והן גידול במובן שכלי – גידול והתפתחות תאי המח. ואם כן, ישנם ה' חסדים – והם הגורמים את התפתחות הגוף.

דעת – ספירת הדעת היא הממוצע בין חכמה ובינה לבין ו' מידות הלב מחסד ועד יסוד. כאמור, ו' המידות הן כמו הגוף, עיקר המציאות – אותה באים "ששה סדרי משנה" לברר. הדעת היא המח האחורי ביחס לחכמה ובינה שממוקמים בקדמת הראש – ואחורי כאן הוא גם מלשון אחר – כלומר, התייחסות לאחר. וזהו שכל ההרגשים והרגישויות – מערכת העצבים – קשורה למח הדעת. ואם כן, למעלה מן המידות נמצאת הדעת – ובתוך הדעת ישנם חמישה חסדים המתפשטים בגוף כדי לגדלו ולפתחו. אותם ה' חסדים מתפשטים בה' הקצוות הראשונים – מחסד ועד הוד.

 

חכמה בינה

דעת

חסד                  גבורה

תפארת

נצח                   הוד

יסוד

מלכות

ה' חסדים ו ה' גבורות – קודם מתפשטים ה' החסדים ב ה' המידות מחסד עד הוד – ואח"כ שבים ונכללים כולם במידה הששית – ביסוד. הסברנו שבדעת ה' חסדים, אך לא הזכרנו שבדעת נמצאות גם ה' גבורות. ע"פ משל הגוף, כמו שמכיר אותו המדע של ימינו, הרי שהתפשטות הגבורות בגוף היא כמו זרימת הדם בתוך הגוף – ואילו התפשטות החסדים היא כמו התפשטות ההורמונים בגוף – כדי לגדלו ולפתחו.

 

נגלה ונסתר

אמרנו שמטרת הנגלה שבתורה – "ששה סדרי משנה" – לברר את המציאות שעיקרה ו' קצוות המציאות. לעומת זאת, מטרת הנסתר שבתורה לגלות את אור הוי' – בעיקר בשתי הספירות חכמה ובינה שנקראו "הנסתרות להוי' אלהינ"ו". וזהו, שעיקר תכלית פנימיות התורה, הנסתר שבתורה, הוא לגלות את אור התורה כמו שהוא בינו לבין עצמו – ולא כמו שיורד על מנת לברר את מציאות העולמות הנבראים. ושוב, הנגלה שבתורה, שהוא עיקר התורה ה"גופא דאורייתא" – הוא אור התורה כמו שיורד על מנת לברר את המציאות.

התעוררות – לימוד הפנימיות נחוץ לנו היום מאד כדי לעורר את לב היהודי להוי' בכלל. יתכן מאד שלימוד הלכות הנגלה שבתורה לא יעורר את לב היהודי להוי'. אומנם ההלכות עוסקות בתיקון המציאות – אבל יכול להיות שאור זה אינו מספיק זוהר כדי לסנוור את ה"חייזו דהאי עלמא" – את מראה העולם הזה, עולם השקר. ואם כן, בשביל התעוררות ובשביל התקשרות – שהיהודי כביכול יתקשר ישירות לקב"ה – העיקר הוא דוקא לימוד פנימיות התורה. מה שאין כן ביחס להתעסקות עם המציאות על מנת לבררה ולתקנה – הרי שהעיקר הוא הנגלה של התורה.

 

נסכם –

פנימיות התורה, הנסתר שבתורה – כנגד ג"ר – ג' ראשונות.

חיצוניות התורה, הנגלה שבתורה – כנגד ז"ת – ז' תחתונות.

כל זאת אמרנו כדי להסביר ש ו' הפרקים של מסכת אבות הם ממוצע בין התורה שבכתב והתורה שבע"פ – וממילא זהו כח וחיות שזורמת לתוך הו"ק – ה' חסדים שמתפשטים לתוך הו"ק. ואם כן, פרקי אבות הם חסדים. הסבר זה נחוץ היה לנו כדי להבין את הכתוב בהמשך הערה ג'.

התפשטות ה' חסדים (כל פרקי אבות הם "מילי דחסידותא")

פרקי אבות הם "מילי דחסידותא". חז"ל בעצמם אומרים שעיקר ההבדל בין פרקי אבות לשאר המשניות הוא שכל המשניות זה "שורת הדין", ואין כן פרקי אבות שהם מוסר השכל ונקראים "לפנים משורת הדין", ונקרא "מידת חסידות", "מילי דחסידותא".

 

ואם כן, פרקי אבות הם סוג אחר משאר המשניות – הם חסדים. שאר המשניות הם ה ו' קצוות בעצמם – חיצוניות ביחס לה' החסדים המתפשטים בתוכם. הדין הוא תמיד חיצוניות לגבי חסד שהוא פנימיות – ופרקי אבות כולם "מילי דחסידותא" – חסדים המתפשטים לתוך שאר המשניות. קודם מתפשטים חסדים אלו – בה' קצוות מחסד עד הוד, ואח"כ מתכללים ביסוד – בפרק ו', שהוא ברייתא ד"קנין תורה". ואם כן, התפרטות והתכללות ה' החסדים יחד – זה סודו של הפרק הששי של פרקי אבות – הברייתא של "קנין תורה".

קנין תורה

למה נקרא שמו "קנין תורה" – במה זה שייך לתורה?

(בסוד יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א, ואורייתא מיסוד אבא נפקת ומשם נשפע ל"מלכות פה – תורה שבע"פ קרינן לה".

כתוב בקבלה שהתורה בכלל – יוצאת מספירת החכמה – "אורייתא מחכמה נפקת". בסוד הפרצופים – ספירת החכמה נקראת "אבא" ובאבא בעצמו נמצאות כל הספירות. ואכן, מה שמשפיע למטה – זו תמיד ספירת היסוד. ושוב, כאשר כתוב שהתורה יוצאת מחכמה, מאבא – הכונה היא שהתורה יוצאת מיסוד אבא הארוך שמגיע עד יסוד ז"א.

 

ואם כן, ע"י התכללות החסדים בספירת היסוד – הוא פרק "קנין תורה" – קונים וחשים בתוכם את התורה – שזה יסוד אבא. ושוב, יסוד אבא, שזה עיקר התורה – מתפשט עד יסוד ז"א, והחסדים שמתכללים שם – קונים אותה כביכול. וזהו שהפרק האחרון, הששי שכנגד היסוד, נקרא "קנין תורה". כאשר כל ה' החסדים מתכללים ביסוד ז"א – הם קונים שם את התורה, שזה יסוד אבא שמתפשט ומגיע עד יסוד ז"א. כל זאת על מנת למסור את התורה שבכתב לתורה שבע"פ – היא המלכות "מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה".

 

ובאמת פרקי אבות הוא סוד הממוצע המחבר את התורה שבכתב לתורה שבע"פ , ועל כן יש בו חמשה פרקי משנה, כנגד קבלתו מחמשה חומשי תורה שבכתב, וביחד עם פרק "קנין תורה", ששה פרקים , כנגד השפעתו בששה סדרי משנה – תורה שבע"פ). וסיום פרק "קנין תורה", שהוא החיתום, הוא ע"ד "סוף דבר הכל נשמע וגו'" (קהלת י"ב י"ג),

אחרי שקהלת מספר את כל החויות שחוה בעולם הזה ומסכמם באומרו שהכל הבל – חותם עם הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". וכאמור, סיום פרק "קנין תורה" "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר: כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר הוי' ימלך לעולם ועד" – הוא על דרך מאמר קהלת "סוף דבר הכל נשמע וגו'".

שבא לכלול את ה"כל"

כאשר מגיעים לסוף צריכים לשמוע את הכל. קודם היו הרבה פרטים – הרבה הבלים – הבלים מהבלים שונים. בסוף, ב"סיומא דגופא" – באו כל הפרטים להתכללות בספירת היסוד שנקרא "כל" – "כי כל בשמים ובארץ".

שמות הספירות

כ"י כ"ל = 80 = יסו"ד – נוכל לראות גם כאן דוגמא יפה לכלל האומר שלכל מושג בקבלה ישנו מקור בתנ"ך. המקור לשמות הספירות בקבלה הוא הפסוק מדברי הימים שאנו אומרים בתפילה בכל יום – "לְךָ הוי' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְקֹוָק הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ".

גדולה – ספירת החסד נקראת בפסוק בשם "גדולה", ואכן שם זה תואם את מה שהוסבר לגבי החסדים המתפשטים בגוף על מנת לפתחו ולגדלו. וממילא מובן, שללא השפעת אהבה וחסד הדבר אינו גדל כל צרכו.

גבורה, תפארת, נצח, הוד – הם שמות הספירות המשמשים בקבלה.

כי כל בשמים ובארץ – כאמור, כ"י כ"ל בגימטריא יסו"ד. וכמו כן, בכל פעם שכתוב "כל" – לשון התכללות הכל יחד – הדבר מרמז על ספירת היסוד הנקראת "כל".

לך הוי' הממלכה – ספירת המלכות.

 

ואם כן, ראינו בפסוק את שמות הספירות – מחסד ועד מלכות. וכאמור, פסוק זה הוא המקור בתנ"ך לשמות הספירות.

 

(בסוד "כי כל בשמים ובארץ" שהוא היסוד – "דאחיד בשמיא ובארעא)

ה"כל" בא לכלול יחד שמים וארץ – בא לקשר בין רוחניות לבין גשמיות. וממילא, הוא אחוז בצדו האחד למעלה בשמים, ובצדו השני הוא אחוז למטה בארץ.

לדבקה ב"מלכותך מלכות כל עולמים"

וכאמור, כאשר "סוף דבר הכל נשמע" – וכל הפרטים נאספים ומתכללים ביסוד – יש להדביקו לספירת המלכות כדי לבוא לתיקון הסופי של העולם.

וכאומרו: "הוי' ימלוך לעולם ועד".

ולכן הוא מסיים "הוי' ימלוך לעולם ועד". המשנה מתחילה "כל מה שברא הקב"ה" – ומסיימת "הוי' ימלוך לעולם ועד" – ועל כן ע"פ קבלה – משנה זו היא יחוד של יסוד ומלכות.

הבריאה היא פעולת היסוד

נסכם – במסכת אבות ישנם קודם כל חמישה פרקים שהם התפשטות של חמשה חסדים – מחסד ועד הוד. אח"כ ישנו הפרק הששי, היסוד – בו מתכללים כל ה' החסדים – ונקרא פרק זה בשם "קנין תורה", ע"ש שקונה את עצם התורה – שזה "יסוד אבא ארוך ומתפשט עד יסוד ז"א". סיום המשנה האחרונה בא להדביק את היסוד למלכות. כלומר, כאשר מגיעים ל"כל" שזה היסוד – צריך לחבר את היסוד עם המלכות.

בכל תהליך ההתהוות ישנם שלושה שלבים – בריאה, יצירה, עשיה. וכמו כן, לפני הבריאה ישנה גם מציאות נעלמת – אצילות. בדרך כלל, כל פעילות הקשורה עם התהוות, שייכת לספירת היסוד – ולכן ע"פ פשט הקבלה כל ההתהוות הזאת מתרחשת בתוך היסוד – כמו בתוך רחם האם.

וזהו – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" – כאשר תכלית כל ההתהוות הזאת היא גילוי המלכות. וכאמור, זהו מה שכתוב בתחילת המשנה "לא בראו אלא לכבודו". ואם כן, כל הבריאה היא פעולת היסוד.

וצדיק יסוד עולם – "ועמך כולם צדיקים". הצדיק שותף עם הקב"ה במעשה בראשית – "פעולת צדיק לחיים". הצדיק פועל כל הזמן בפנימיות לברוא – ובזה הוא שותף עם הקב"ה. כל הדחף אצל היהודי לברוא דברים חדשים – לחדש – נקרא "תיקון היסוד". אבל כל תכלית הבריאה היא המלכות – גילוי הכבוד – "הוי' ימלוך לעולם ועד".

יחוד יסוד ומלכות

החתימה, תיקונה של מסכת אבות – הכל מכוון כדי להביא את היחוד הזה של יסוד ומלכות. יחוד זה הוא היחוד של כל יהודי "ועמך כולם צדיקים" – היחוד של כל יהודי שמתעסק עם תהליך ההתהוות שמטרתו היא גילוי כבוד הוי' – גילוי המלכות. ולכן דוקא במשנה האחרונה במסכת אבות ישנו היחוד בין היסוד לבין המלכות. ושוב, התעסקות והתקשרות לצורך הבריאה – תמיד שייכת ליסוד.

וכאמור, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו – זאת פעולת ההתהוות, פעולת הצדיק – כאשר התכלית היא "הוי' ימלוך לעולם ועד" – גילוי מלכות הוי' – גילוי הכבוד.

 

"הוי' ימלוך לעולם ועד" – פסוק זה נאמר בסיום שירת הים – ויותר מכל היתה קריעת ים סוף גילוי מלכות הוי'. הגילוי הגדול ביותר של מלכות הוי' בכל התורה כולה הוא הגילוי של קריעת ים סוף – המתבטא בפסוק שבו חותמת המשנה את מסכת אבות – "הוי' ימלוך לעולם ועד".

עד כאן הערה ג', ועד כאן השעור הראשון בו למדנו את ההקדמה לשער "ארבעה עולמות". התבוננו בשלושת שלבי ההתהוות – "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" כאשר תכלית ההתהוות היא גילוי כבוד הוי' "הוי' ימלוך לעולם ועד". כל פעולת הבריאה שייכת ליסוד, "וצדיק יסוד עולם" – הוא הממוצא המחבר בין שמים לארץ, בין רוחניות לגשמיות. וכך גם ראינו שמסכת אבות על ששה פרקיה – היא הממוצע המחבר את התורה שבכתב לתורה שבע"פ כדי ששם תתגלה ותקבל את ביטויה המלא – "מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ו'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חותם פרקי אבות – ארבע עולמות

  1. צהלה הגיב:

    מאמר מאיר עיניים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s