ביאור באבות פ"ו מ"ח

בע"ה

ט. "נאה לצדיקים ונאה לעולם" – ביאור באבות פ"ו מ"ח

מעלת הנוי

נסיים במשנה מפרקי אבות שנוגעת לאחת הנקודות שאמרנו כעת, שמההפטרה של השבת – "והמלך דוד זקן בא בימים" – לומדים את עיקר המוסר השכל של תחלת ספר מלכים. כמה שוה שם הספר, מלכים? 140, י"פ דוד. כלומר, כל המלכים נכללים בדוד – לדוד יש את כל עשר הספירות שלו, כל המלכים, הכל מתחיל "והמלך דוד". סיום ההפטרה הוא "יחי אדני המלך דוד לעלם" – זה כל ספר מלכים, הכל דוד. הווארט היה שמההפטרה – מאבישג, מאדוניה, מאבשלום – לומדים שיפי ומלכות הולכים יחד, היפי מעורר את המלכות, גם לטוב וגם למוטב. פשיטא שהמלכות היא נוקבא בקבלה, ו"אין אשה אלא ליפי", רק שצריך להיות גם "אין אשה אלא לבנים" (תסתכלו איך מסביר בקדושת לוי על "ויאהבה"ט).

ראשית ותכלית מעלות הצדיקים – נוי

יש שמנה לשונות של יפי בלשון הקדש – כוונת חנוכה אצלנו[ב] – שאחת מהן היא נוי. בפרקי אבות פ"ו, "קנין תורה", כתוב "רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בן יוחאי אומר: הנוי והכח והעשר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם". בהמשך בא רבי שמעון בר מנסיא ואומר "אלה שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם נתקימו ברבי ובבניו". רבי הוא מבית דוד, הוא מלך, והוא ובניו זוכים בשמונה או בשבע מדות. השאלה הראשונה היא כמובן לספור אותם – יש שם שמונה, ואחר כך כתוב "אלה שבע מדות וכו'". המדה הראשונה היא נוי. סימן שהדבר הכי חשוב בעולם, עבור רבי ובניו, כדי להיות מלך, הוא הנוי. לא רק שהנוי הוא הראשון – יש אנשים שחושבים שהכל תלוי בכסף, או בכח, או הכל כבוד, על כל אחד מהדברים כאן אפשר לומר שהוא העיקר – אלא שהסיום הוא "נאה לצדיקים ונאה לעולם". יש מאמר של הרבי שמסביר – לא מביא את כולם, אלא רק מסביר בכלל – ש"נאה לצדיקים ונאה לעולם" הוא על דרך מה שכתוב שהעולם לא היה ראוי לזהב. למה יש זהב בעולם? ה' ברא את העולם רק עבור בית המקדש, אבל היות שכבר ברא אותו לבית המקדש כל העולם נהנים ויונקים ממנו. כך מסביר הרבי, הוא הוא לגבי כל מה שכתוב עליו "נאה לצדיקים ונאה לעולם" – שייך לעולם כי נברא לצדיקים – החל מהנוי. הדבר הראשון שנברא לצדיקים הוא יפי. העולם לא שייך ליפי, אבל היות שה' ברא את היפי עבור הצדיקים אז "נאה לצדיקים ונאה לעולם" – נעשה נאה לכולם. רואים שהכל מתחיל מנוי והכל נאה.

פירושי כלילת שמונת הדברים ב"שבע מדות"

הקושיא הפשוטה היא למה כתוב שבע מדות כשיש שמונה? יש פירוש אחד שאומר שנוי כולל הכל, ולכן לא נמנה. אם כן, מה הן שבע המדות? מתחיל מהכח והעושר והכבוד וכו'. אבל הגר"א לא מסכים עם הפירוש הזה. הוא, כדרכו, אומר שיש פה שיבוש – שצריך להוציא מכאן את החכמה לגמרי. למה? יכול להיות צדיק בלי חכמה? כל השאר בקשיש, צ'ופרים, אבל חכמה היא לא צ'ופר – אם אין לך חכמה "אין עם הארץ חסיד", "אין בור ירא חטא". מתאים לגר"א. קודם כל אמרנו שהכל הוא נוי. יש חכמה שהיא "נאה לצדיקים ונאה לעולם". ברור שלא צריך להוציא את החכמה. יש על פרק קנין תורה פירוש רש"י הקדוש. רש"י אומר שהפסוקים שהתנא מביא כדי להוכיח את כל הדברים האלה שנאים לצדיקים – ארבעה פסוקים, שבשלשה מהם מופיעה המלה זקנה. הוא אומר ששלש פעמים זקנה מיותרות, מספיק פעם אחת, ולפחות אחת מהן נתרץ "זקן – זה קנה חכמה". כלומר, רש"י מתרץ שזקנה וחכמה הן שני מיני זקנה, ולא שמוציא את המלה חכמה. צריך לגרוס כמו שכתוב, "והחכמה והזקנה" – הן אחת אחרי השניה בגרסא ("הנוי והכח והעשר והכבוד וחכמה והזקנה והשיבה והבנים"). יש עוד פירושים איך יוצאים מה'פלונטר' של שבע ושמונה. למשל, האחרון הוא בנים, ורבי שמעון בן מנסיא אומר בסוף ש"אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם נתקימו ברבי ובבניו" – יש כאן בדקות שמה שנאה לצדיק הוא שכל מה שיש לו יתקיים גם בבן שלו, אז מה שכתוב "בניו" הכוונה שכל שבעת הדברים הקודמים יתקיימו גם בבן, עד ש"יפה כח הבן מכח האב". לפי זה מה שכתוב בסוף הוא כלל. זה מאד מתקבל על הדעת, שגם הבנים קצת אחרת מכל הקודמים לו.

התקדמות הצדיק עם השנים – "נאה לצדיקים ונאה לעולם"

לפי פירוש רש"י, שחכמה וזקנה הן בעצם שני סוגי זקנה, יש פה משהו מאד יפה: בסוף פרק ה' בפרקי אבות כתוב גיל על שלשה מהדברים האלה. שוב, כתוב "הנוי והכח והעשר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם". על מה כתוב גיל במשנת "בן חמש למקרא"? כח זקנה ושיבה. "בן שלשים לכח", "בן ששים לזקנה" ו"בן שבעים לשיבה". ממי לומדים ש"בן שלשים לכח"? מהלוים, שאז נכנסו לעבודה, לשאת את כלי המשכן. שיבה היינו שערות לבנות – מאד יפה, הכל "נאה לצדיקים". אבל מה פנימיות הפשט (לא ממש פנימיות, אבל קצת יותר פשט), למה צריך לשנות כאן זקנה ושיבה? יש מפרשים שמסבירים שהייתי חושב שכאשר הצדיק מזדקן הוא מאבד כח, מאבד אנרגיה, לא יכול להעמיד תלמידים לרוב, ללכת על מלכות ישראל למשל – קצת נחלש. כשהוא היה צעיר יותר היה לו עקרון ושאיפות גדולות, תנועה וכו'. כשהוא מזדקן, מגיע לששים-שבעים, הוא נחלש ומתייאש מכך. מסבירים שלא כך – הצדיק האמתי, כמה שמתבגר ומזדקן, אדרבא, מוסיף כח בשאיפות ובאתגרים שלו. לכן "נאה לו" – כל אחד מהדברים האלה מוסיף בתנופה שלו. זה פירוש מאד חשוב, שהתנופה והאתגר שלו – אם הוא זקן ואפילו בעל שיבה, זה מוסיף לו כח ואנרגיה וגם כח השפעה. לכאורה זה פשוט שמוסיף לו כח השפעה בעולם. אבל לא תמיד זה פשיטא, מי שירוץ לכנסת בגיל תשעים אין לו סיכוי רק בגלל שהוא מדי זקן. אבל כאן כתוב שאצל תלמיד חכם אמתי לא מפחית שום דבר כאשר מזדקן, אדרבה הוא תמיד מוסיף כח. איך לפי זה נסביר למה בנים כתובים בסוף, אחרי שיבה? בנים הם התלמידים. אפשר לומר שעיקר הבנים, תלמידים שבאמת מיישמים את השאיפות שלו, הם בנים שלו אחרי שהוא בן 70. יש צעירים, החבר'ה הצעירים של בן שבעים הם משהו משהו – כל הקודמים הם… הבנים של גיל שבעים הם מה שקובע.

אלו "שבע מדות" – מגיל עשרים עד גיל שמונים

נחזור טפה: אמרנו שכח מזוהה, קודם בפרקי אבות, עם גיל שלשים, זקנה עם גיל ששים ושיבה עם גיל שבעים. מה יש באמצע? עשר כבוד וחכמה. כמה חסר אחרי שלשים? רק שני גילאים – ארבעים וחמשים. מה כתוב בפרקי אבות בגיל ארבעים? "בן ארבעים לבינה", אבל בינה אפשר לקשר לעושר, כי "בינה עד הוד אתפשטת" וכתוב שהון הוא בהוד. עושר הוא מקו שמאל, שראשיתו בבינה ומתפשט דרך הגבורה – שלחן מלכים – ומגיע עד ההוד, עד ההון. כעת אני זקוק לפירוש רש"י, שמחדש לי שצריך להחשיב חכמה וזקנה יחד, כלומר שאחרי ארבעים יש חמשים. אחרי עושר במשנה בא כבוד. "בן חמשים לעצה" – עצה היינו שראוי להתייעץ בו. אחד שראוי להתייעץ בו – יועץ, יש לנו בית ספר ליעוץ – נעשה מכובד. אפשר לומר שקודם צריך להיות עושר – גם עושר בדעת, "אם אין דעת אין בינה" – וכשהוא נעשה "בן חמשים לעצה" הוא כבר מקבל כבוד (ידוע שביחס לחג"ת נו"ה שניהם שמאל, סוד "בשמאולה עשר וכבוד"). מדברים על קדושה, על החכם האמתי, הצדיק האמתי. אחר כך חכמה וזקנה באים יחד לפי רש"י – זקן שקנה חכמה. אחר כך שיבה בגיל שבעים (שלפי המוסבר כאן כנגד החסד, בחינת אברהם שזכה לשיבה טובה; שיבה = אברהם אבינו). מה חסר לנו? רק ההתחלה – נוי. נוי צריך להיות בגיל עשרים – ובכך פתחנו, קשור לפסוק הראשון של פרשת שבוע. "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" – "בת ק' כבת כ' לחטא, בת כ' כבת ז' ליפי". החידוש של שרה הוא היפי שלה "בת כ'" (ויש גם גירסה "בת ק' כבת כ' ליפי", נמצא שגיל עשרים עולה לכאן ולכאן ליפי). כך בכל צדיק, עיקר היפה תאר, גם של גבר וגם של אשה כשרה (כשרה אמנו), היא בגיל עשרים – "בן עשרים לרדוף". כנראה שכדי לרדוף אחר פרנסה צריך להיות נאה (על מנת למצוא חן בעיני הבריות). מה לגבי בנים בסוף? כבר "בן שמונים לגבורה". כך אמרנו קודם, שעיקר הגבורה היא בבנים שמולידים משבעים עד שמונים ואילך. אם כן, אפשר לפרש הכל על דרך גילאים: הנוי הוא גיל עשרים של שרה אמנו, כח גיל שלשים כמו שכתוב, עושר ארבעים לבינה, כבוד חמשים לעצה, החכמה והזקנה בגיל ששים, השיבה שבעים והבנים שמונים והלאה.

היפי שבחכמת החיים

מה בספירות? פשוט מלמטה למעלה: הנוי הוא המלכות – עיקר מוסר ההשכל של ההפטרה, שהמלכות היא נוי. הכח הוא כח גברא – יסוד. עושר – הון של ההוד. כבוד – של הנצח. החכמה – של התפארת. מהי החכמה כאן? למה הגר"א רוצה להוציא את החכמה? כי חייבים חכמה. בלי חכמה אתה בור ועם הארץ, כאן זה רק "נאה לצדיקים ונאה לעולם"?! כשמקבילים לספירות כן נחלק, החכמה כנגד התפארת, הזקנה הגבורה, השיבה החסד, ואז הבנים הם הדעת שלמעלה מהכל. למה חכמה היא בתפארת? כי כתוב "מה שמו ומה שם בנו". החכמה כאן היא לא חכמת התורה – שהגר"א לא מבין מה היא עושה כאן – אלא חכמת החיים, "מה שם בנו". אפשר לומר שהחכמה כאן היא מה שהיום קוראים אינטליגנציה רגשית, החכמה שבתוך הלב, חכמת מדות, חכמת חיים. חכמה זו "נאה לצדיקים ונאה לעולם". חוץ מחכמת הצדיק הפשוטה, חכמת התורה, החידוש שיש משהו שמיפה אותו – חכמת החיים. לכן כל הדברים האלה מיפים את החכם, לקראת מה? לשם מה? לשם מלכות. לכן הכל נכלל בתוך נוי, שזו התחלת ההפטרה. בזכות זה "יחי אדני המלך דוד לעלם". לחיים  לחיים.

רמזי המשנה המשיחית

את הגימטריא לא אמרנו. אין להוציא את החכמה, גם בשביל הגימטריא: הנוי והכח והעשר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים = ד"פ משיח, ד"פ "יחי אדני המלך לעלם". אם מוסיפים "נאה לצדיקים ונאה לעולם אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם נתקימו ברבי ובבניו" עולה – עם הכולל – יג פעמים משיח. הכל משנה מובהקת של מלך המשיח, שצריך את כל ה"נאה" שיש בעולם.

 

 

[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] ראה לחיות עם הזמן בראשית בנספח לחנוכה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ו'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s