ביאורים בפרקי אבות (כ-כט) פ"ד מי"ז

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵן, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

כ. רמזי משנת "שלשה כתרים"

רמזי שם סאל ושם ככה

בעל הנוצר חסד (הרבי מקאמרנא) מתחיל את פירושו למשנה זו מסוד שם סאל (ס פעמים אל = כתרכתרכתר – שלשה כתרים) ומסיים את פירושו בסוד שם ככה (ר"ת כתר כל הכתרים, היינו כתר שם טוב שעולה על גביהן), עיי"ש[א]. הוסבר אצלנו אשר סאל = 91, משולש 13 ו-ככה = 45, משולש 9, וביחד = 136, משולש 16. וכן 91 פעמים 45 = 4095 = משולש 90, ודוק.

והנה, סוד זה מרומז ב"שלשהכתריםהן" = 1360 ובדילוג אותיות מתחלק ל-910 ו-450 – היחס הנ"ל המדויק פי עשר, ודוק.

רמזי שלשת הכתרים ב"שלשה כתרים הן"

ועוד, ר"ת שלשה כתרים הן = 325 = משולש 25 (כה). שאר האותיות = 1035 = משולש 45 (ככה; כהככה = ע; ככה היינו אחורי כה):

325 = 5 פעמים שם אדני, סוד המתקת ה דינין – שך דינין (ה פעמים דין) – על ידי ה אלפין, כמבואר בכוונות האריז"ל. אדני הוא שם המלכות ורומז בפרט לכתר מלכות.

1035 = ה פעמים אור המופיעים ביום אחד של מעשה בראשית, ופירשו חז"ל במדרש דהיינו כנגד ה חומשי תורה, רמז לכתר תורה.

וכן אהרן הכהן, שזכה לכתר כהונה, הוא אותיות נראה – "באורך נראה אור" – וממילא יש כאן גם רמז לכתר כהונה.

רמזי הכתרים

כתרשםטובעולהעלגביהן = 1258 = עדדע פעמים טוב (שםטוב = אהיה פעמים אהוה, שם הטוב. השאר – כתרעולהעלגביהן = 901 = נג פעמים טוב = אורושלמשיח וכו'). והוא עולה משהקבלתורהמסיני!

שלשהכתריםהן = 1360 כנ"ל. והוא עולה 80 פעמים טוב. יחד עם 1258 = 154 (מזלמזל, עליון ותחתון) פעמים טוב.

כתרתורהוכתרכהונהוכתרמלכות = 3065 = 5 פעמים 613, אורות (תריג מצות, סוד משהרבינו והוי' אלהיישראל). וכן עולה הפסוק המסיים את ששת ימי בראשית ב"טוב מאד": "ויראאלהיםאתכלאשרעשהוהנהטובמאדויהיערבויהיבקריוםהששי".

במילוי, שלשה כתרים הן – שיןלמדשיןהאכףתורישיודמםהאנון = 2028 = 3 פעמים 676 (ממוצע השלשה) = 26, שם הוי' ב"ה, ברבוע! וביחד עם השרש (שלשהכתריםהן = 1360) = 3388 = 7 פעמים 484, 22 ברבוע (יש כאן, אם כן, התכללות של ז"ת בג"ר, כאשר עצם הג"ר בסוד שם הוי' ב"ה והתכללות הז"ת בג"ר בסוד כב אתוון דאורייתא, וכידוע ש-כב מקיף ז, ראה פירוש הגר"א לתחלת ספר יצירה; הכל בסוד "דרך כוכב מיעקב" – כוכב כנודע).

 

כא. שיטת רבי הלל מפאריטש בביאור שלשת הכתרים

כתר כהונה, כתר תורה, כתר מלכות – שבת, שבועות, סוכות

בפלח הרמון[ב] מבאר רבי הלל שיטה מחודשת (לא כהמבואר בנוצר חסד ולא כמבואר בסוד ה' ליראיו[ג]), לפיה שלשת הכתרים הם בסדר כהונה תורה מלכות מלמטה למעלה:

כתר כהונה הוא הכתר בו זוכים ביום השבת קדש (לאחר העלאת הבירורים של ששת ימי החול), גילוי התענוג העליון, אהבה רבה בתענוגים, סוד התלבשות חסד דעתיק בגלגלתא דאריך.

כתר תורה הוא הכתר לו זכינו במתן תורה בחג השבועות (לאחר ההעלאה של ימי ספירת העומר), סוד גילוי שער הנון דבינה דעתיק יומין (בינה דרדל"א, סוד ה"אהיה" השני של "אהיה אשר אהיה"), תענוג פשוט הבא במורגש (בלשון אדמו"ר האמצעי).

כתר מלכות הוא הכתר בו אנו זוכים בחג הסוכות, זמן שמחתנו העצמית (לאחר ההעלאה של עשי"ת בכלל ויום הכפורים, ועד לנעילה שבו, בפרט), והיינו הכתר דעתיק יומין (העלם השעשועים העצמיים, סוד האהיה הראשון של אהיה אשר אהיה).

כתר שם טוב – פסח

לפי זה, כתר שם טוב שעולה על גביהן היינו מה שמתעצמים עם הגילוי מלמעלה של מלכות דא"ס ממש, ועד לגילוי עצמותו ומהותו יתברך, מה ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם" בליל שמורים של חג הפסח, אתערותא דלעילא שאינה תלויה בשום אתערותא דלתתא כלל.

והיינו שהשם-טוב של הצדיק ("ועמך כֻלם צדיקים"[ד]) הוא מה שמשיג שהכל ממנו יתברך, ולא זכאי בכלום משום בחירתו בטוב והעלאת מ"ן שלו (ונוהג בחיי היום יום שלו בענוה יתרה על פי השגה זו, ומתוך כך "רוח הבריות נוחה הימנו" וממילא "רוח המקום נוחה הימנו").

והוא קרוב לפירוש הנוצר חסד, שהזוכה לכתר שם טוב הגיע למקום שאין שם בחירה כלל, רק ידיעתו יתברך החובקת כל[ה].

כל הכתרים ב"מנחם שמו"

והנה, מלך המשיח, ש"מנחם שמו", זוכה לכל הכתרים (היינו מה שכתר שם טוב, עיקר כתרו של מלך המשיח, כולל את כל הכתרים, בסוד "עולה על גביהן"[ו]):

על משיח נאמר "הוי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך". מנחם = בןאלהים. אלהים = אהיהאדני. אהיההוי' אדני = יב"ק (שעולה הוי' אלהים, שם מלא), סוד יחוד ברכה קדושה, כנגד שלשת הכתרים (ראה בנוצר חסד, לפי שיטתו בזה), וביחד עם עוד שם הוי' (שהוא שם העצם ממש) מעל שלשת השמות, הוי' אהיההוי' אדני = מנחם, שמו של מלך המשיח ("צמח שמו ומתחתיו יצמח").

הקבלת השמות – ב"מנחם שמו" – לפי שיטת רבי הלל

אכן, רבי הלל בפלח הרמון הסביר בפירוש שכתר תורה הוא כנגד שם אהיה השני של "אהיה אשר אהיה" (שבבינה דרדל"א) וכתר מלכות הוא כנגד שם אהיה הראשון של "אהיה אשר אהיה" (שבכתר דרדל"א).

לפי שיטתו צריך לומר שכתר כהונה, חסד דעתיק המתלבש בגלגלתא דאריך, הוא סוד שם אל – "חסד אל כל היום" (היינו סוד חסד דעתיק יומין, ה"יומא דאזיל עם כולהו יומין", שהרי כל ז תקוני גלגלתא נקראו על שם הגלגלתא, ודוק). ואילו כתר שם טוב, מלכות דא"ס, היינו סוד שם א-דני (שמעל שם הוי' ב"ה, בסוד "הן יראת א-דני היא חכמה וגו'" – "יראתאדני = הוי' ברבוע, ודוק – שרש "וזה זכרי לדר דר" שמעל ל"זה שמי לעלם", כמבואר בדא"ח), סוד "אנא אמלוך" שלפני הצמצום הראשון כו'.

והנה, גם ארבעת שמות אלו – אדניאהיהאהיהאל = מנחם, שמו של מלך המשיח (והיינו מפני ששני השמות אהיהאל = הוי' הוי', ודוק).

 

כב. שיטות נוספות בהקבלת שלשת הכתרים

שלשה כתרים – כתר דאו"א, כתר דז"א וכתר נוקבא דז"א

ועוד מבואר בדא"ח שכתר תורה היינו הכתר דאו"א (מוחין – תורה) הנמשך מבינה דאריך (שבגרון דאריך, מעל הראשים דאו"א עילאין) וכתר כהונה היינו הכתר דז"א (מדות הלב שעיקרן חסד, "זכר חסדו", "אתה כהן לעולם") שנמשך מתפארת דאמא (בינה) וכתר מלכות היינו הכתר דנוק' דז"א (פרצוף המלכות) שנמשך מ(אחורי )תפארת דז"א. והוא לפי הסדר של משנת רשב"י "שלשה כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות" מלמעלה למטה.

לפי זה, כתר שם טוב היינו כתרא עילאה דאצילות, סוד הגלגלתא דאריך (שבו מתלבש החסד דעתיק ומעליו שורה הבינה דרדל"א וכו').

סידור מהרי"ד: שלשה כתרים כנגד עולמות בי"ע

בסידור מהרי"ד יש פירוש למשנה הראשונה של פרקי אבות, ולסוף הפרק החמישי, הפרק האחרון של משנה של פרקי אבות. חוץ מתחלת וסוף המסכת מתפרשת שם רק משנה זו, באמצע פרק רביעי של רשב"י, לרמוז שזה עיקר תמצית כל התוכן הפנימי של פרקי אבות, ודוק.

בפירוש שם מוסבר ששלשת הכתרים הם כנגד העולמות התחתונים בי"ע:

כתר תורה, כנגד עולם הבריאה, עולם השכל דשם מקננא אמא עילאה. התורה היא תורת הבריאה כנודע שעל כן היא מתחילה ב-ב (ולא ב-א).

כתר כהונה, כנגד עולם היצירה, דשם מקננין ו"ק דאצילות שעיקרם חסד, "יומא דאזיל עם כולהו יומין".

כתר מלכות, כנגד עולם העשיה, דשם מקננא המלכות דאצילות (והוא סוד "אף עשיתיו", וכידוע שה"אף" דלעומ"ז רומז ל"אני פרעה" מלך מצרים).

הפירוש בסידור מהרי"ד עולה בקנה אחת עם הפירוש הנ"ל שכתר תורה הוא כתר דאו"א עילאין (ובעיקר כתר דאמא עילאה, היות שהכתר המשותף לאו"א עילאין נמשך דווקא מבינה דאריך כנ"ל וד"ל) וכו', ופשוט.

"כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"

לפי שיטה זו, ששלשת הכתרים הם כנגד עולמות בי"ע עליהם נאמר "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", מובן שכתר שם טוב היינו כנגד עולם האצילות (בכלל, והכתר שלו בפרט) עליו נאמר "כל הנקרא בשמי" – עולם האצילות הוא רזא דשמיה, עליו נאמר "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד".

בין "כל הנקרא בשמי" ל"בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" נאמר "ולכבודי" – "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". "כבודי" היינו כבוד המלכות דאצילות, המצטרף ל"בראתיו" וכו'[ז] – "ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". כלומר, הכבוד דמלכות דאצילות ניתן לשלשת הכתרים של בי"ע שנמשכו מהמלכות דאצילות.

והנה, בפירוש הרע"ב למשנה זו מבואר שיש מצוה לכבד את הנושא כל אחד משלשת הכתרים הראשונים, מה שאין כן לגבי כתר שם טוב, שאין לגביו מצוה מיוחדת בתורה של כבוד (נמצא שכתר שם טוב בורח מן הכבוד בעצם, בהיותו באצילות, בבטול במציאות, ששם אין זכות בחירת האדם כלל, וכנ"ל).

שרש עולמות בי"ע בשלשה ראשים שבכתר כחותם המתהפך (כשיטת הנוצר חסד)

ידוע מאמר תלמידי רב האי גאון מובא בספר הפרד"ס לרמ"ק עשר ידענו שלש עשרה לא ידענו. ויש על זה שני פירושים המתבארים באריכות בדא"ח – או שהשלשה הנוספים הם ג ראשי ראשין דכתר עליון (אור צח אור מצוחצח אור קדמון, מלמטה למעלה) או שהם ג עולמות תחתונים בי"ע.

ובאמת אלו ואלו דא"ח והא בהא תליא בסוד חותם המתהפך: שרש כתר תורה (כתר דאו"א עילאין שנמשך מבינה דאריך ומתגלה בעולם הבריאה) במו"ס, שרש כתר כהונה (כתר דז"א שנמשך מתפארת אמא ומתגלה בעולם היצירה) באוירא, שרש כתר מלכות (כתר דנוק' דז"א שנמשך מתפארת ז"א ומתגלה בעולם העשיה) בגלגלתא. והיינו לשיטתו של בעל הנוצר חסד בהקבלת שלשת הכתרים לשלשת הרישין דאריך.

לשיטתו, כתר שם טוב הוא רדל"א, רישא דעתיק, אין – ולפי הסוד המתבאר כאן של חותם המתהפך הוא מתגלה בעולם הזה הגשמי דווקא, עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו (ומה שמסביר בעל הנוצר חסד שלעתיד, בביאת משיח, כתר מלכות יתעלה להתאחד עם כתר שם טוב, היינו בסוד חותם המתהפך יחוד עולם העשיה הרוחני ועולם הזה הגשמי להיות אחד ממש), וד"ל.

שרש עולמות בי"ע בשלשה ראשים שבכתר בשיטתנו

אך ידועה החקירה מה יותר גבוה בשרש כל השרשים מדות או מוחין (עבודה או השכלה: רבי הלל – מדות, רבי אייזיק – מוחין). לפי שיטתנו בסוד ה' ליראיו (מבוסס על עמק המלך) – ששרש כתר כהונה הוא ברדל"א דווקא, סוד האמונה (דאברהם איש החסד), מעל כתר תורה (ברישא דאין, תענוג) וכתר מלכות (ברישא אריך, רצון) – משמע כדעת רבי הלל, ששרש המדות (כתר כהונה, עולם היצירה) למעלה מהכל (כתר תורה וכתר מלכות, עולם הבריאה ועולם העשיה).

לפי זה, אין כאן תופעה של חותם המתהפך לגמרי, אלא ששרש הבריאה ברישא דאין (חשכת הבריאה היא "אינו", וכמבואר בס"י שסוד הבריאה הוא מה ש"עשה מאינו ישנו"), שרש העשיה ברישא דאריך (עיקר תיקון העשיה על ידי מצות עשה, "ארך ימים בימינה") ושרש היצירה ברדל"א, סוד "יוצר אור" שבשרש העליון גבוה וקודם ל"בורא חשך" (שהרי התכלית היא גילוי אור, "יהי אור", "ברישא חשוכא והדר נהורא" היינו תהליך גילוי השרש הנעלם האמיתי שהוא אור אין סוף ב"ה, וסוף מעשה במחשבה תחלה, וד"ל).

[לפי הקבלת "יוצר אור ובורא חשך" לשרשי עולמות יצירה ובריאה ברדל"א וברישא דאין, נמצא ששרש "עושה שלום גו'" – הלשון שבהמשך הפסוק – הוא ברישא דאריך, בסוד "עושה שלום במרומיו" בביטול שני שרים ההפוכים במדותיהם זה מזה על ידי גילוי מורא המלך העליון. נמצא ששלום – עושה שלום – שייך לכתר מלכות, לא כמו בפירוש נוצר חסד, שמדבר בסוג אחר של שלום, ודוק.]

 

כג. שלשה כתרים – מזון-לבוש-בית

שלשת הכתרים כנגד מזון-לבוש-בית – גוף-לבוש-היכל

עוד מבואר בסידור מהרי"ד כי שלשת הכתרים – כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות – מכוונים כסדרם כנגד מזון לבוש ובית.

בסוד שנגל"ה (שרש-נשמה-גוף-לבוש-היכל) מזון-לבוש-בית הם כנגד נר"נ (ה-צ של הצלם), כנגד העולמות התחתונים בי"ע:

הגוף דשנגל"ה ניזון מהמזון, סוד המן שירד בזכות משה רבינו (הנשמה הכללית, מבין נרנח"י, של נשמות עם ישראל), שזכה לכתר תורה.

הלבוש היינו סוד בגדי אהרן כהן גדול, שזכה לכתר כהונה, הלבוש בשמונה בגדי כהן גדול לכבוד (כינוי ללבושים כנודע בחז"ל) ולתפארת.

הבית הוא סוד בית המלכות, הבית-נאמן של דוד המלך שזכה לכתר מלכות.

השראת כתר שם טוב על כתר מלכות

והנה, ידוע שבשרש המזון הוא אור פנימי ואילו על הלבוש שורה המקיף הקרוב (החיה שבנפש, ה-ל של הצלם) והבית הוא סוד המקיף הרחוק (היחידה שבנפש, ה-ם של הצלם). לפי זה, המשיח, סוד כתר שם טוב, הוא השרש של הכתר מלכות (מתאים לפירוש הנוצר חסד), היחידה הכללית של נשמות עם ישראל, ובסוד "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", וד"ל.

 

כד. שלשה כתרים על כל מצוה

שלשת מקיפי המצוה: ברכה, צדקה, תורה

איתא בלוח היום-יום ו תמוז:

המצות נמשכות על ידי המקיף שבמצות עצמם. מצות צדקה, על דרך משל, היא מצוה כוללת, אשר כל המצות נקראות בשם צדקה. ומהאי טעמא נכון במאד לתת קודם כל מצוה פרוטה לצדקה, שהוא המשכת המקיף בפנימי. ומכל מקום הוא מקיף הקרוב, מה שאין כן תורה היא מקיף הרחוק ופעולתו נעלה יותר.

והנה, לאחר מתן פרוטה לצדקה מברכים על המצוה "עובר לעשייתן" ממש (בלי שום הפסק בין הברכה למצוה). נמצא שהברכה היא מקיף קרוב, פרטי (בנוסח מיוחד לכל מצוה), עוד יותר מאשר הצדקה.

נמצא שלכל מצוה בפועל יש שלשה מקיפים:

לימוד הלכות וכוונות המצוה בתורה – מקיף רחוק (שלא קשור בהכרח לזמן קיום המצוה בפועל, הגם שיש ודאי ענין לעסוק בלימוד הלכות וכוונות כל מצוה לפני שמקיימים אותה, וכמו שעוסקים בהלכות החג שלשים ימים לפני החג וכו').

מתן פרוטה לצדקה – מקיף קרוב (וי"ל דמה שנמשך בפנימי היינו  על ידי שקרוב בזמן לקיום המצוה, ודוק).

אמירת הברכה עובר לעשייתן ממש – מקיף קרוב מאד ("כי קרוב אליך הדבר [קודם הדיבור ואח"כ, מיד, הדבר בעצמו] מאד בפיך [אמירת הברכה] ובלבבך [כוונת הברכה] לעשותו [קיום המצוה בפועל]").

שלשת מקיפי המצוה והמצוה – שלשה כתרים וכתר שם טוב

שלשת המקיפים הנ"ל הם כנגד שלשת הכתרים של משנתנו:

כתר תורה – לימוד התורה (תורה לשמה, על מנת לשמור לעשות ולקיים).

כתר מלכות – מתן פרוטה לצדקה (המלך הוא זה שעושה צדקה וחסד עם כל עמו. "צדק מלכותא קדישא" וצדקה היינו המתקת ה"דינא דמלכותא דינא" על ידי המשכת ה חסדים, "חסדי דוד הנאמנים", למלכות. "וימלך דויד על כל ישראל ויהי עשה משפט וצדקה לכל עמו").

כתר כהונה – ברכה עובר לעשייתן (בחינת אברהם, "אתה כהן לעולם", שלו נאמר "והיה ברכה").

לפי זה, עצם קיום המצוה, לאחר שלשת המקיפים הנ"ל, הוא ענין כתר שם טוב שעולה על גביהן (שהוא התכלית של כל המקיפים הקודמים, "סוף מעשה במחשבה תחלה", ולכן עולה על גביהן).

תורה-מלכות-כהונה – סדר שלשת הכתרים

סדר המקיפים הנ"ל – כתר תורה, כתר מלכות, כתר כהונה – הוא סדר חדש (שעדיין לא ראינו בשיטות הקודמות שהובאו). ויש להסביר אותו בשרשו:

כתר תורה היינו סוד התורה הקדומה, בשעשועים העצמיים של ה' לפני עלית הרצון לבריאת העולמות (ושם פירוש "תורה לשמה" היינו לשם השעשועים עצמם, כמבואר בדא"ח, אך נכלל בזה בהעלם הכוונה של לימוד על מנת לעשות, ועל כן מתוך השעשועים עולה הרצון לברוא כו', וד"ל).

כתר מלכות היינו הרצון ומחשבה של "אנא אמלוך" (לאחר עלית הרצון לבריאת העולמות).

כתר כהונה היינו סוד העיגול הגדול (סוד החסד-עליון, ברכה-כהונה), אור אין סוף הסובב כל עלמין, שמקיף את החלל ומקום פנוי שנעשה על ידי הצמצום הראשון (מדת הדין, סוד ההרף-עין הפנוי ממעש כביכול בין אמירת הברכה לקיום המצוה).

לפי זה, כתר שם טוב, קיום המצוה בפועל, היינו בסוד המשכת הקו – "אז יבקע כשחר אורך" – גילוי מדת הרחמים, שנמשכת מהתפארת הנעלם, ועד לתפארת שבבחינת יחיד ממש, שמעל לשעשועים העצמיים, ועל כן "עולה על גביהן" של שלשת המקיפים הנ"ל.

רמזי כתרי המצוה

כמה רמזים בהנ"ל: תורהצדקהברכהמצוה = 1178 = הוי' תורהישראל, עיקר כוונת כל מצוה וכו', לגלות איך שהוי' תורה ישראל כולא חד ממש. תורהפרוטהלצדקהברכהמצוה = 1508 = חן פעמים הוי' ב"ה.

פרוטהלצדקה = 529 = 23 ברבוע = תענוג = עולםהמלבוש, שנכלל במחשבת "אנא אמלוך" (בחינת פרוטה לצדקה, כתר מלכות כנ"ל), "לבוש מלכות" (דווקא, לא לבוש כהונה), בסוד "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה [סוד עולם המלבוש, ה'גליפו', מה שה' שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, הכל כדי שתתגלה מלכותו יתברך כו']".

הברכה והמצוה סמוכים לעד לעולם ממש כנ"ל (סוד יחוד אור אין סוף הסובב כל עלמין, העיגול הגדול, ואור אין סוף הממלא כל עלמין, אור הקו שיוצא מהעיגול). ברכה מצוה בהכאה פרטית (ב פעמים מ, ר פעמים צ, כ פעמים ו, ה פעמים ה) = 18225 = 135 ברבוע! 135 = מצה = מהמהמה (אדם פנימי אדם אמצעי אדם חיצוני, וד"ל).

 

כה. שלשה כתרים באור אין סוף לפני הצמצום

יחיד אחד קדמון

בכלל, כתר קאי על אור אין סוף שלפני הצמצום. בשער היחוד לאדמו"ר האמצעי התבארו שלש מדרגות כלליות של אור אין סוף לפני הצמצום – יחיד (העלם העצמי של אור בעצמות המאור ב"ה), אחד (רצון פשוט וכו' עד למחשבת "אנא אמלוך"), קדמון (סוד הגליפו, מה ששער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל).

שלשה כתרים במדרגת "אחד"

הג"ר של מדרגת אחד הן לפני עלית הרצון לברוא את העולם ואילו הז"ת של מדרגת אחד הן לאחר עלית הרצון. עלית הרצון – חסד דאחד – היינו הרצון להיטיב. מחשבת אנא אמלוך היינו המלכות דאחד (עליה נאמר "בריש הורמנותא דמלכא").

לפי זה יש לכוון את כל שלשת הכתרים של משנת רשב"י בתוך מדרגת אחד, ולפי הסדר של המשנה מלמעלה למטה (הפשט של המשנה):

כתר תורה היינו בסוד הג"ר דאחד, סוד השעשועים העצמיים, לפני עלית הרצון כו' (כמבואר גם לעיל, באות כד).

כתר כהונה היינו עלית הרצון – כד סליק ברעותיה למברי עלמא – הרצון להיטיב לברואיו (בפועל).

כתר מלכות היינו הרצון ומחשבה דאנא אמלוך (התפשטות האור עד אין סוף).

כתר כהונה בשרש – הברכה שלא מברכים על צדקה

באות כד הסברנו שכתר כהונה היינו העיגול הגדול שמקיף את מקום הצמצום, דהיינו הדרגה האחרונה ביותר של בחינת קדמון שלפני הצמצום. לפי ההסבר כאן, כתר כהונה היינו הרצון להיטיב, עלית הרצון לברוא את העולם.

והנה, כשם שלא מברכים על נתינת צדקה (אף על פי שהיא המצוה הכללית ביותר של כל התורה כולה, ואולי דווקא משום כך) – שודאי באה מהרצון להיטיב – כך לא נכללה מדרגה זו במבנה הקודם של תורה צדקה ברכה מצוה (וצדקה כיוונו שם כנגד המלכות דאחד, תכלית הנתינה בפועל, שהיא פעולה מלכותית, ולא כנגד כח המניע הפנימי, דהיינו הרצון להיטיב).

כתר תורה בראש ובסוף

והנה, ביחס למדרגת קדמון שלפני הצמצום – מה ששער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, והוא הנקרא עולם המלבוש הארוג מ-רלא שערים פנים ואחור של אותיות האלף-בית, אותיות התורה ואבני הבנין של כל מעשה בראשית – נאמר "אסתכל באורייתא וברא עלמא".

מכך מובן שאפשר גם לכוון את כתר תורה כנגד מדרגת קדמון (במקום סוד השעשועים, ג"ר דאחד כנ"ל). באופן זה יצא סדר שלשת הכתרים מלמעלה למטה – כתר כהונה (הרצון להיטיב, עלית הרצון כו') כתר מלכות (רצון ומחשבת אנא אמלוך) כתר תורה (עולם המלבוש, מדרגת קדמון).

נמצא שיש כתר תורה בראש וכתר תורה בסוף – חכמה בראש וחכמה בסוף, ודוק.

כתר שם טוב – מדרגת יחיד

ומה שכתר שם טוב עולה על גביהן, לפי פירוש זה, היינו בסוד מדרגת יחיד ממש (שמעל לשעשועים העצמיים של גילוי אור לעצמו כביכול – הרי בחינת יחיד הוא העלם העצמי של אור בעצמות המאור, לא גילוי לעצמו). והיינו מה שכתר שם טוב ניתן לענוי ארץ האמיתיים (ובסוד "ארץ קדמה" של בית הלל, הרמוזים בר"ת "הן לי לא", כנודע).

 

כו. שלשה כתרים – תשובה-תפלה-צדקה

ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה.

צדקה היא כתר מלכות כנ"ל אות כד (דהיינו הכתר של המלכות, מה שהמלך עושה צדקה עם כל עמו, סוד "אין מלך בלא עם" ככתר על ראשו).

תפלה היא כתר כהונה (עבודה שבלב, היינו הכתר של הכהונה, של כל עבודות השרות של הכהנים כולל גם ברכת כהנים).

תשובה היא כתר תורה (דהיינו הכתר של לימוד התורה, וכנ"ל שתורה לשמה היא על מנת לעשות דווקא, החל מעזיבת החטא. וכן, מדרכי התשובה – "אם היה רגיל לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים וכו'", כמבואר באגרת התשובה, והיא תשובה עילאה. ומבואר בתורת שלום שעיקר תיקון הברית הוא על ידי פנימיות התורה כו').

לאחר ש"מעבירין את רוע הגזרה" אפשר לזכות בכתר שם טוב שעולה על גביהן. והוא ענין ביאת המשיח בחסד וברחמים, ועבודת השי"ת בימות המשיח – כאשר "המעדנים מצויים כעפר" ומתקיים "אפס [סוד אפס בדא"ח היינו רדל"א] כי לא יהיה בך אביון" (לענין צדקה ותפלה על מילוי החסרון) "ועמך כֻלם צדיקים" (לענין תשובה) – וכל ענין העבודה יהיה לדעת את הוי' ("כי מלאה הארץ דעה את הוי' וגו'") ולעשות יחודים בפועל.

 

כז. שלשה כתרים בפירוש המלה כתר

שלשת פירושי כתר – לשון המתנה, "כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלין"; לשון עטרה על הראש; לשון סיבוב – מכוונים כנגד "שלשה כתרים הן"[ח]:

כתר לשון עטרה היינו כתר מלכות כפשוטו.

כתר לשון המתנה ושתיקה היינו כתר תורה – "סייג לחכמה שתיקה", "שתיק רב", "ואחוך כי עוד לאלוה מלין" היינו מלין דאורייתא (ומבואר בחסידות שכתר לשון המתנה הוא גם ענין התשובה, מתאים להמבואר באות כו שתשובה היא כתר תורה).

נמצא שכתר לשון סיבוב כנגד כתר כהונה. וי"ל דהיינו מה שהכהנים מסתובבים בעם ללמד את העם דרך עבודת השי"ת. וכן מה שברכת כהנים מקיפה את כל מציאות העם – "'יברכך' בבנים 'וישמרך' בבנות וכו'", וכן לענין חיי ומזוני.

 

כח. שלשה כתרים באותיות המלה כתר

שלשת הכתרים באותיות המלה כתר

יש לומר ששלשת הכתרים נרמזו בשלש אותיות כתר – ר"ת כהונה תורה "ראשית ממלכת…" (המלך הוא הראש של בני ישראל, עליו נאמר בזהר "כד אתתקן רישא דעמא אתתקן כולא עמא"). וכן מבואר שה-ר היא אות המלכות (ר = מלךעם = אחורי שם אלהים שבמלכות).

שלשת הכתרים בכתר תורה

נמצא ש-ר המלכות יוצאת מה-ר של תורה (היחס בין ה-ת של תורה ל-ר של תורה הוא שלם וחצי, ודווקא החצי מוליד מתוך כתר תורה, אותיות "ותהר ותלד", כתר מלכות, בסוד "מאן מלכי רבנן").

הרי כתר הוא נוטריקון כתר תורה, ללמד שכל שלשת הכתרים נכללו בכתר תורה (הכהונה ב-כ ר"ת כתר, עצם שרש הכתר, אמונה פשוטה, כמבואר בסוד ה' ליראיו, והמלכות ב-ר של תורה כנ"ל).

והוא ע"ד הרמז המפורסם "ראשו כתם פז" – כתם ר"ת כהונה תורה מלכות, לפי אותו סדר. כתרכתם = 1080 = 6 פעמים 180, ממוצע כל אות. 180 = פנים = אדם פנים ואחור (ד פעמים אדם).

כתר פנים ואחור (ככתכתרכתרתרר) = ד פעמים כתר (שלשה כתרים בצירוף "כתר שם טוב" שעולה על גביהן – יש לומר שעולה על גביהן מצד האחור, צד הנוקבא, הלא-מודע, והיינו על גביהן לשון גב ואחור, ודוק) = 2480, כמנין שמות חמשה חומשי תורה – בראשיתשמותויקראבמדברדברים = ה פעמים מלכות (מתאים לפירוש הנוצר חסד שכללות הכל היינו עלית כתר מלכות להכלל בכתר שם טוב).

 

כט. שלשה כתרים רמוזים בכתר

רמז נפלא: שלשת הכתרים נרמזו בשרש, במילוי, במילוי המילוי של המלה כתר: כתרכףתורישכףפאתווורישיודשין = 3125 = 5 בחזקת 5 (ויש כאן 27 אותיות = 3 בחזקת 3 – שני עדים לנוסחת nn). והוא עולה השתלשלותהתלבשותהשראה (סוד קבלת הרמ"ק, קבלת האר"י, קבלת הבעש"ט, כמבואר במאמר השפלות והשמחה לרי"א מהומיל), ועולה מודעותעצמיתמודעותאלהיתמודעותטבעית, ועולה "כלאשרחפץהוי' עשה" "כלםבחכמהעשית" "בדברהוי' שמיםנעשו" וכו', כמבואר סודות אלו באריכות במ"א.

השתלשלות התלבשות השראה

ויש לומר:

השתלשלות כנגד כתר תורה ("אסתכל באורייתא וברא עלמא", בהשתלשלות העולמות זה מזה).

התלבשות כנגד כתר כהונה (סוד ההתלבשות בבגדי כהונה).

השראה כנגד כתר מלכות (עיקר סוד ההשראה – "שום תשים עליך מלך", ועד לקיום היעוד של "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד").

שלש רמות של מודעות

וכן:

מודעות עצמית מתוקנת היינו מדת הענוה (של משה רבינו, שזכה לכתר תורה) של כתר תורה.

מודעות אלהית היינו עבודת השי"ת של כתר כהונה.

מודעות טבעית היא חיי העם בארצו כו' במודעות טבעית – כתר מלכות.

שלש רמות של בריאה

"כל אשר חפץ הוי' עשה" היינו כנגד כתר כהונה (התלבשות חסד דעתיק בגלגלתא דאריך, "חפץ הוי'" במעשה בראשית).

"כלם בחכמה עשית" כנגד כתר תורה ("אורייתא מחכמה נפקת").

"בדבר הוי' שמים נעשו" כנגד כתר מלכות ("באשר דבר מלך שלטון", "דבר אחד לדור" כו').פשוט מילוי ומילוי המילוי

ולגבי הרמז המקורי:

כתר (פשוט) כנגד כתר תורה (שבו תריג מצות דאורייתא ו-ז מצות דרבנן, תרך עמודי אור, תורה אור).

כתר במילוי כנגד כתר כהונה ("ומלאת יד אהרן ויד בניו").

כתר במילוי המילוי כנגד כתר מלכות (מלך נוטריקון "מלא כל הארץ כבודו". על כתר מלכות נאמר "ואלה תולדות פרץ וגו'" – מלא דמלא).

 

 

[א] הדברים נלמדו באריכות בשיעורי ה' תמוז תשע"ד.

[ב]שה"ש ד"ה קול דודי הב'.

[ג] בנספח לשער א.

[ד]נמצא שבמשנת "כל ישראל… שנאמר 'ועמך כלם צדיקים וגו"" – שנוהגים לומר לפני לימוד פרקי אבות – רומזים למשנת רשב"י "וכתר שם טוב עולה על גביהן", וד"ל.

[ה]עיין בפירושו למשנת הלל הזקן – "סוף מטיפיך יטופון". הובא ונתבאר בשיעור ה' תמוז הנ"ל.

[ו]הוא עולה על גבי-הן, על גבי "שלשה כתרים הן", סוד "הן יראת א-דני גו'", כמו שיתבאר.

[ז] כמפורש בזהר כמ"פ – ראה זח"א רכ, ב ובכ"ד.

[ח] וראה גם בריש המשך "בשעה שהקדימו" תער"ב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ד'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s