להחזיר הכל לבראשית

רבי עקיבא כולל את מאמרו של עקביא בן מהללאל

נתבאר לעיל (אות יח) כי ישנו קשר בין רבי עקיבא לעקביא בן מהללאל. ואכן, רבינו האר"י מקשר ביניהם – עקיבא אותיות עקביא, שניהם לשון עקב ושניהם משרש קין (קין בגימטריא צלם – "חביב אדם שנברא בצלם" – שעולה אדם בהכאת אותיות, כנ"ל אות יז).

ואכן, בא רבי עקיבא וכלל את מאמרו של עקביא במלה אחת! כך איתא במדרש רבה[א]:

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יהיה זב מבשרו וגו'" הה"ד (קהלת יב) "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך". תנן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך לעפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכו'. ר' אבא בר כהנא אמר בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד "וזכור את בוראיך" – 'בארך' זו ליחה סרוחה, 'בורך' זו רמה ותולעה, 'בוראך' זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון, 'בימי בחורותיך' ביומי טליותך עד דחילך עלך…

נמצא שלשון בורא ("לפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון") כולל גם באר ("דע מאין באת") וגם בור ("ולאן אתה הולך"). הכתיב המלא בפסוק – "בוראיך" (במקום "בוראך", כלשון המדרש בהמשך) – רומז לכך שיש ריבוי 'בוראים', כלומר ריבוי משמעויות הכלולות כאן בבורא.

שרש הכל ב"בראשית"

התורה פותחת "בראשית ברא…", וידוע הרמז של רבי אברהם אבולעפיא – בראשית בגימטריא שלשה דברים יחד (שלהם ששה צירופים כנודע, סוד ברא שית). והנה, "וזכרבארך בורך בוראך" עולה בראשית! וכן "וזכר את בארך בורך בוראך" עולה "בראשית [ברא אלהים] את" = 999, סוד שכבת זרע, 'בארך', הנמשכת ל"בור סוד שאינו מאבד טפה", 'בורך', ונוצרת ל"צלם אלהים" על ידי הבורא ב"ה, 'בוראך', וד"ל.

והיינו כידוע שבמאמרו של עקביא בן מהללאל קודם נאמר "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון" ואח"כ מפרט "מאין באת מטפה סרוחה וכו'". ומבואר (בשיחות של הרבי ובעוד מפרשים) דהיינו שתי רמות שונות, ומה שנאמר קודם "מאין באת" בלי הפירוש "מטפה סרוחה" היינו כנגד שרש אותה טפה באין האלקי שכולו אומר קדוש וטהור (ואינה סרוחה כלל). ושם הבאר והבור והבורא מתאחדים להיות אחד, ביצירת הולד, "והיו לבשר אחד" (ויש דרגה עוד יותר גבוהה של "הסתכל בשלשה דברים וכו'" לפני "דע מאין באת וכו'", ששם אחדות שלשת הדברים היא ברמה עוד יותר גבוהה).

תהליך של ריכוז: רבי-עקביא בן מהללאל-רבי עקיבא

והנה, שני הפרקים ב' וג' של פרקי אבות פותחים עם "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע…"[ב]. במאמרו של רבי בתחלת פרק ב נאמר "דע מה למעלה ממך [כלל] עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים [פרט]". ואיתא במפרשים שכל שלשה דברים אלו נכללו בסוף מאמרו של עקביא בן מהללאל – "לפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

נמצא שיש לפנינו תהליך מאלף: רבי אומר שלשה דברים שאצל עקביא נכללו בדבר אחד, אך הוא מוסיף 'מסביב' לאותו דבר עוד שני דברים ובכך משלים שוב לשלשה דברים. בא רבי עקיבא וכולל את שלשת דברי עקביא במלה אחת מן המקרא שניתן לדורשה בשלשה אופנים שונים – אך ברור שכל הברורים (שלשת הפירושים-הגוונים של אותה מלה במקרא) נכללו בבורא אחד (שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו – "וזכר את בוראיך").

יש שפרשו את דברי רבי עקיבא במדרש (בהתאם לפירוש הרע"ב הנ"ל) שכוונתו לחדד את הפשט – "וזכר את בוראיך בימי בחורותיך" – שאין האדם (בפרט בימי בחורתו) מסוגל לזכור את הבורא עד שלא ניצל מהגאוה והתאוה (שמסיחים את דעתו מהבורא), והיינו על ידי זכירת בארך (ה"טפה סרוחה", שזכירתה מצילה מהגאוה, כנ"ל) ובורך (ה"מקום עפר רמה ותולעה", שזכירתו מצילה מהתאוה כנ"ל).

שלשה ראשים שבכתר ושלשת מנהיגי ישראל

באר בור בורא עולה כתר. בכתר יש ג רישין, כנודע – אמונה (רדל"א) כנגד 'בורא', תענוג (רישא דאין) כנגד 'בור' (ההצלה מתאוה, תענוגי בני אדם), רצון (רישא דאריך) כנגד 'באר' (ההצלה מגאוה, אריך היינו מלך, מקור הגאוה, "אני אמלך").

נמצא שהסדר בארך-בורך-בוראך – שהוא הסדר של משנת עקביא בן מהללאל "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון" – הוא כנגד ג רישין שבכתר מלמטה למעלה. ובעבודה: בטול הרצון לרצונו יתברך (וזכר את בארך), אהבה רבה בתענוגים (וזכר את בורך), מסירות נפש לקדש שמו יתברך בעולם (וזכר את בוראך).

ועוד, ידוע ששלשה דברים (מנהיגים) = משה אהרן מרים (= יציאת מצרים, "נעשה ונשמע" וכו'). הבאר היא כנגד (בזכות) מרים (ההצלה מגאוה), הבור כנגד אהרן (אהבה רבה בתענוגים, "עבֹדת מתנה אתן את כהֻנתכם", ההצלה מתאוה נפולה; בזכות אהרן ניתנו לנו ענני הכבוד שהיו מנמיכים את הגבוה ומגביהים את הנמוך, ההצלה מהבור דסט"א), הבורא כנגד משה (בזכותו ניתנה לנו המן, "לחם אבירים אכל איש", אביר רומז לכח הבורא, שבכחו הכל, ועל כן הכל חזר בזכות משה, וד"ל).

נמצא שגם סדר הלידה שלהם (שהוא גם סדר ההסתלקות שלהם – כולם מתו במיתת נשיקה, מיתת 'כתר', למעלה מטעם ודעת) – מרים אהרן משה – הוא כנגד ג הרישין שבכתר מלמטה למעלה, כנ"ל.

[א] ויקרא רבה יח, א. וכן מופיע תוכן הדברים בקהלת רבה יב, א.

[ב]שרש ה"שלשה דברים" הוא בעצם החב"ד, שרש החבה (כנ"ל אות יג), וההמשך – "דע…" על דרך "חבה יתרה נודעת", ודוק.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ג'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s