ביאורים בפרקי אבות (ח-יב) משנה ד'

ח. מהלל עד הלל – דורות הנשיאות

הצבור שמהלל עד הלל – סדר מסירת תורה שבעל פה

במשנת "הלל אומר אל תפרוש מן הצבור וכו'" ישנו דיון – ראה בתוספות יום טוב – בזיהוי הלל זה, האם המדובר בהלל הזקן (כפירוש רש"י ושאר מפרשים) או בהלל נשיאה נינו של רבינו הקדוש (כפירוש הרמ"ע מפאנו).

אם נאמר כי "אלו ואלו דברי אלהים חיים" – בסוד העיבור (של נשמת הלל הזקן בהלל נשיאה), כמתאים לכך שהלל השני תקן את חשבון סוד העיבור (הלוח העברי) עד ביאת גואל צדק – הרי יש עשרה דורות מהלל להלל (ו"העשירי יהיה קדש להוי'"), מנין-צבור שלם.

אזי יידרש "אל תפרוש מן הצבור" על כך שאין לפרוש מ'צבור' זה, של עשרת הדורות, שהוא עיקר מסירת התורה שבעל פה מדור לדור (כולל חיבור המשניות וקביעתו בכתב, משום "עת לעשות להוי'", בדורו של רבינו הקדוש, הדור השביעי, החביב, להלל הזקן).

פרק ב ודור הגאולה

הפרק מתחיל מ"רבי אומר" (משנה א), אחר כך "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר"[א] (משניות ב-ג ותחלת ד), אחר כך (באמצע משנה ד, תופעה שאומרת דרשני) "הלל אומר"[ב].

אם הלל זה הנו הלל נשיאה בן בן בנו של רבי יהודה הנשיא (לפי קבלת הרמ"ע), אזי שלשת הדורות הללו הם דורות ז ח י להלל הזקן. דורות ז ח י מתחילים סדרה רבועית המגיעה עד משיח וכו', כמבואר באריכות במ"א בנוגע לדורנו אנו (ביחס למנין הדורות מאדה"ז, הבעש"ט, רבי אליהו בעל שם וכו'). נמצא שיש זיקה מיוחדת בין פרק ב של פרקי אבות לדורנו אנו, דור הגאולה.

הדרך הישרה להבאת הגאולה

הפרק מתחיל מ"רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". בדור שלנו – כך אמר הרבי ("רבי אומר", רבי סתם, רומז לרבי שלנו, הנשיא שבדור) – עלינו למצוא את הדרך הישרה להביא את המשיח תיכף ומיד ממש.

יסוד דרך זו הוא לימוד עניני גאולה ומשיח מתוך דברי רבותינו נשיאינו (על דרך דורות הנשיאים מהלל הזקן ועד הלל נשיאה). על דרך ישרה זו להיות מפוארת מכל צד וזוית, שתמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

ט. "בשעה שהצבור מתפללין"

לא לפרוש מצבור כחות הנפש

"הלל אומר אל תפרוש [י"ג עצמך, דהיינו עצמיותך] מן הצבור". על כל אחד ואחת להכיר בצבור הפנימי שלו, דהיינו עשרת כוחות נפשו, ולא לפרוש מצבור זה, ותמיד להתפלל (וכן ללמוד ולקיים מצות) בצבור (שעל ידי זה עיקר תיקון נפשו).

בהקשר זה, הפרישה מן הצבור היינו פרישה אל הרובד הנסתר הבלתי-מודע של הנפש. הצבור הפנימי היינו עשרת כוחות הנפש הגלויים בעוד שהכוחות הנעלמים של הנפש, הנכללים בעל-מודע של הנפש, הם בחינת יחיד לעומת צבור זה.

סוד הזמן – כח החבור בין הצבור והיחיד

"דאמר רבי יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון'? 'אימתי עת רצון'? בשעה שהצבור מתפללים", ואפילו יחיד המתפלל בביתו ראוי שיכוון להתפלל בשעה שהצבור מתפללים (שלא יפרוש מן הצבור).

נמצא שממד הזמן (העולה מהיטבאל, חיבור ויחוד מה ו-בן) מחבר בין היחיד (בחינת מה) לצבור (בחינת בן). בלשון ספר יצירה ממד הזמן מכונה "שנה", רמז לחיבור בין שנים.

וכן בנפש, ממד הזמן – המודעות לזמן ולהתאמה[ג] בין שני מקרים המתהווים באותו זמן (שהוא עיקר סוד ההשגחה הפרטית) – הוא המחבר בין בחינת היחיד שבנפש (הכוחות הנעלמים של הנפש) עם בחינת הצבור שבנפש (הכוחות הגלויים של הנפש).

כח השעה

הלשון הוא "בשעה שהצבור מתפללים" – "שעה" לשון "וישע הוי' אל הבל [להבהלב] ואל מנחתו [אליהו נענה באש, להב הלב, בשעת תפלת המנחה דווקא]", גילוי שע נהורין ד"אור פני מלך חיים".

על ידי גילוי שע נהורין עילאין (וישע הוי' אליו) אזי כמים הפנים אל פנים הוא פונה אל ה' מקרב איש ולב עמוק עם כל עשרת כוחות נפשו (הגלויים). היינו שעל ידי "בשעה" אזי "הצבור מתפללים" (ואינו פורש בתפלתו מן הצבור).

י. צער ונחמת הצבור

השתתפות היחיד בצער הצבור

הפשט של רש"י (ורע"ב ועוד) במאמר הלל "אל תפרוש מן הצבור" הוא: אל תפרוש מן הצבור אלא השתתף עמהם בצרתם כדי שתשמח עמהם, כמו שאומר הפסוק "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" וכדאמרינן "כל מי שאינו משתתף עם הצבור אינו רואה בנחמת צבור ואינו רואה סימן ברכה לעולם".

מסביר המהר"ל שהצבור היינו הכלל והוא נצחי – "צבור לא מת" – מה שאין כן כל פרט בפני עצמו הוא בגדר "הוה נפסד". מרש"י הנ"ל מובן שעיקר האחיזה בכלל, בחיים נצחיים, הוא על ידי שמשתתף בצרתם. וכן מצינו במשה רבינו עליו השלום במלחמת עמלק (עיקר הצר הצורר לישראל בכל דור ודור) – "ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה" ופירש"י "ולא ישב לו על כר וכסת אמר ישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער".

שלש מדרגות ב"לו צר"

על הקב"ה נאמר "בכל צרתם לו צר" – "לא" כתיב ו"לו" קרי, ומבואר בחסידות שיש דרגה של "לו צר" שגבוה יותר מ"לא צר". נמצא שיש שלש דרגות זו למעלה מזו – "לו צר" "לא צר" "לו צר". שלש הדרגות הן כנגד אור אין סוף הממלא כל עלמין, אור אין סוף הסובב כל עלמין, ועצמותו יתברך ממש.

על המדרגה הגבוהה של "לו צר" נאמר "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" ופירשו חז"ל "מפני גאוותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם" (נמצא שמדרגה זאת העצמית מתגלה בזמן הגלות דווקא).

"אל תפרוש מן הצבור" – "בכל צרתם לו צר" – התדמות לה' והשתתפות עמו

והנה, מצוה עלינו להדמות אליו יתברך (מצות "והלכת בדרכיו", ופירשו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו'"). כאשר היהודי משתתף בצרת הצבור – מקיים "אל תפרוש מן הצבור" – הוא מקיים מצוה זו בדרגה הגבוהה ביותר שלה.

הוא נמצא אז ביחד עם עצמותו יתברך ב"בתי גוואי" (בחדר בתוך חדר, החדר הכי פנימי של הקב"ה כביכול), ששם ה' בוכה כביכול בינו לבין עצמו (משא"כ ב"בתי בראי" שם "עז וחדוה במקומו", דהיינו "לא צר" למראית עין, אך גם שם בעז וחדוה גופא הוא אומר "לא" ל"צר", וד"ל).

מבכיה לחדוה

והוא כידוע שצריך להיות בעת ובעונה אחת "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" – בכיה מצד היחידה שבנפש (המקיף הרחוק) וחדוה מצד החיה שבנפש (המקיף הקרוב).

והיינו כפירוש רש"י "השתתף עמהם בצרתם כדי שתשמח עמהם" – מחשכת היחידה שבנפש דווקא, בחינת "ישת חשך סתרו", נולד גילוי אור החיה שבנפש – "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (כן תהיה לנו).

נחמת הצבור וסימן ברכה

וממשיך רש"י "כדאמרינן כל מי שאינו משתתף עם הצבור אינו רואה בנחמת צבור ואינו רואה סימן ברכה לעולם".

מכאן נלמד שסתם השתתפות עם הצבור היינו השתתפות בצרת הצבור (שרש צבר אותיות בצר – "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד הוי' אלהיך ושמעת בקלו"[ד]). נחמת הצבור היינו גילוי ענין "צבור לא מת", החיים הנצחיים של הצבור, כנ"ל.

"סימן ברכה" היינו בסוד "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי [לשון סימן] מן העין". על ידי הדבקות בצבור – בכל מעשה האדם הישראלי עליו לכוון "בשם כל ישראל" (ובאמרו כך ראוי להתבונן ולהשתתף בצרת הצבור, בבחינת "במסתרים תבכה נפשי בבתי גוואי" כנ"ל, שמכאן דווקא יזכה לשמחה של מצוה, שהמצות הרי הן עיקר "גאוותם של ישראל" וד"ל) – כל 'נכסי' האדם מתרבים במדה מרובה שלמעלה מן דרך הטבע לגמרי, והיינו הסימן ברכה שבא על ידי ההשתתפות ב(צרת ה)צבור.

יא. תפלת הצדיקים-בינונים-ורשעים שבאדם

להתפלל עם הצדיקים-בינונים-רשעים שבתוכי

"הלל אומר אל תפרוש מן הצבור".

ידוע הרמז שצבור נוטריקון צדיקים בינונים ורשעים. המצוה היא להתפלל עם הצבו"ר דווקא, כולל הרשעים, כפירוש רש"י בטעם הצטרפות החלבנה למרכיבי הקטרת: "תכון תפלתי קטרת לפניך" – "'וחלבנה'. בשם שריחו רע… ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו". מפני שזה עיקר ה"חידוש" של הקטרת, וכל חידוש הוא חביב ביותר, נמצא שהחלבנה הוא המרכיב החביב מבין סממני הקטרת, ובו עיקר הכח של הקטרת-התפלה לאהפכא חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא.

והנה, כמו שעם ישראל כולו כלול מצבו"ר זה, ומצוה להתפלל עם הצבו"ר דווקא, כך על כל אחד ואחת לזהות את הצבו"ר הפנימי שבתוכו (ולא לפרוש ממנו) – בכל אחד יש צדיק, בינוני וגם רשע.

להתקשר לכל רשעי הדור

בצדיק שבי אני מתקשר לכל הצדיקים שבדור (ולכל הצדיקים שבכל הדורות), בבינוני שבי לכל הבינונים וברשע שבי לכל הרשעים. לכן, כאשר הרשע שבי (המקושר לכל הרשעים שבדור) מהרהר הרהור תשובה אזי הדבר משפיע על כל הרשעים שבדור שמהרהרים הרהור תשובה (ועד שחוזרים כולנו בתשובה שלמה מאהבה, החל מאהבת איש לרעהו, מצא מין את מינו, וד"ל).

ועוד, כאשר הרשע שבי מזוהה ומקושר לכל הרשעים שבדור, בכך הוא הופך צדיק בדרך ממילא, שהרי כח ההתקשרות – כח מיוחד של נשמות ישראל (שיש להן דעת להתקשר לזולת באמת) – הוא עיקר כחו של ה"צדיק יסוד עולם" (היינו מה שקשור לעולם ובכך מהווה יסוד ותשתית לעולם, ובפרט לאותם אנשי עולם תחתון – עולם לשון העלם אלקות – שנמצאים מתחת לפני האדמה, שלשם דווקא מגיע היסוד, יסוד בנין המלכות, כנסת ישראל כולו).

הצדיק – שליח הצבור האוסף את הבינונים והרשעים

והנה, השרש צבר מופיע לראשונה בתנ"ך אצל יוסף הצדיק (בפתרון חלום פרעה ובביצועו בפועל את הפתרון): "… ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו" "ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר". יוסף, הצדיק יסוד עולם צוברבר – לשון נופל על לשון.

הצדיק של הצבו"ר צובר, אוסף ומקבץ, את הב"ר, הבינונים והרשעים. הצדיק הוא סוד ה"שליח צבור" שנשלח מהצבור לצבור את הצבור כאשר אימת הצבור עליו ("אמר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה").

ישראל-יעקב-עשו

מבואר בחסידות שצדיק-בינוני-רשע היינו ישראל-יעקב-עשו: ישראל אותיות ליראש – שרש הנשמה, נקודת הצדיק שבה; יעקב אותיות יעקב – חלק הנשמה המלובש בגוף, מדרגת הבינוני; עשו לשון "אף עשיתיו" – התעוררות חרון אף בעולם השפל ביותר.

נמצא שישראל הצדיק (בחינת יוסף, "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקֻנים הוא לו", שמסר לו את כל חכמתו, בחינת הישראל, ליראש, שבו) צובר את "וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב".

הב"ר הוא עיקר ה"צרכי צבור"[ה] – שיהיה בר לאכול (והוא סוד ה-בר הכפול של "בראשית ברא"), והיינו על ידי שידו של יעקב (נקודת החכמה של יעקב, סוד "כולם בחכמה אתברירו") אוחזת בעקבו של עשו[ו].

יב. לא לפרוש מצבור הרשעים

ח הופעות שרש צבר בתנ"ך

השרש צבר מופיע ח פעמים בתנ"ך:

ג פעמים בתורה – "ויצברו בר", "ויצבר יוסף בר" (כנ"ל בביאור הקודם), ובמכת צפרדעים כתוב "ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ"[ז].

עוד ה פעמים בנ"ך – "שימו אתם שני צבֻרים" "הוא לכל מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה" "ותצבר כסף כעפר" "אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם" "אם יצבר כעפר כסף"[ח].

הקבלת סוגי הצבירות למדות הלב

בשמונה ההופעות יש ששה סוגי צבירה, המכוונים כנגד מדות הלב:

צבירת כסף ("ותצבר כסף כעפר", "אם יצבר כעפר כסף") כנגד החסד (כסף לשון כיסופים, והוא המתכת המכוונת כנגד החסד, כנודע).

צבירת רכוש בכלל ("יצבר ולא ידע מי אספם") כנגד הגבורה (צד השפע הגשמי בכלל, "שלחן בצפון", "הרוצה להעשיר יצפין").

צבירת ראשים ("שימו אתם שני צברים") כנגד התפארת ("תפארת ישראל", אותיות ליראש – הראשים-המוחין שייכים בלב לספירת התפארת, עיקר פרצוף ז"א שנקרא ישראל; בפרט התפארת כאן כוללת שני קוים, "שני צבֻרים", וכפי שיתבאר לקמן).

צבירת בר ("ויצברו בר", "ויצבר יוסף בר") כנגד הנצח וההוד (הספירות ש"לבר מגופא", מכונות שני בדי ערבה, כנגד שני פסוקי יוסף).

צבירת צפרדעים ("ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ") כנגד היסוד (כנודע שמכת צפרדע היא כנגד היסוד בעשר המכות, מלמטה למעלה).

צבירת עפר ("ויצבר עפר וילכדה") כנגד המלכות (אליה שייך יסוד העפר, הארץ, התחתון ביותר).

זה שהצובר כסף הוא צובר אותו כעפר (על פי שני עדים בתנ"ך) היינו קשר בין חסד למלכות, נסב"ת. אברהם, כסף, אמר ואנכי עפר, הוא קנה את המערה בכסף מלא מעפרון לשון עפר כנודע. מכאן אסמכתא לרבי (דור שביעי להלל, דור העפר מהכסף, שיהיה כסף כעפר, הפרק מתחיל מרבי אומר) מכבד עשירים, היינו מזדהה עם הצבור שצוברים כסף כעפר, שהם כוללים-מקיפים את כל הצבור כולו.

הוראת הלל במשנה היא "אל תפרוש מן הצבור" – מכל סוגי הצוברים, תזדהה עם כולם (ובכך תתקנם).

[בפרטות, יש כאן תופעה של "נעוץ סופן בתחלתן" המוזכרת פעמיים ("על פי שנים עדים") – צבירת הכסף (שבחסד) כעפר (שבמלכות). כיוצא בכך, אברהם אבינו – שמדתו חסד, והוא שאמר על עצמו "ואנכי עפר ואפר" – קנה בכסף מלא את מערת המכפלה מעפרון, לשון עפר, כנודע. מכאן אסמכתא להנהגתו של רבי (בדבריו פותח פ"ב בפרקי אבות) – "רבי מכבד עשירים", היינו שרבי מזדהה עם צבור הצוברים כסף כעפר, שהם כוללים-מקיפים את הצבור כולו (רבי עצמו הוא דור שביעי להלל, היינו דור העפר מהכסף, וזכה לעשירות וריבוי כסף כעפר).]

לצבור את המוחין של בני הרשעים

ז מתוך ח ההופעות של צבר הן פעלים ורק פעם אחת (א ביחס ל-ז, סוד אז) צבר הוא שם דבר, לשון צבור ממש: "ויבא המלאך ויגד לו לאמר הביאו ראשי בני המלך ויאמר שימו אתם שני צבֻרים פתח השער עד הבקר". שני צבורים אלה הם שני צבורי ראשי בני אחאב הרשע, צבור אחד כנגד אחאב וצבור שני כנגד איזבל אשתו (כך פירשו המפרשים). בני המלך היו שבעים איש, נמצא שכל צבור היה של לה ראשים[ט].

נמצא רמוז שעיקר סוד הצבור (שעליו אמר הלל "אל תפרוש מן הצבור"), דהיינו מקורו בתנ"ך, הוא צבור של "ראשי בני המלך". לפי הנ"ל, שיוסף הוא הצדיק הצובר בר, הלימוד הוא שעל יוסף הצדיק לצבור, לאסוף ולקבץ אליו, את ממד המושכל (המוחין חב"ד, "ראשי") של בני המלך הרשע (בסוד "יוסף הוי' לי בן אחר", את מי שהיה בחינת "אחר" לגמרי – אחר נוטריקון אחאב הרשע).

יש לומר ששבעים בני המלך האלה בהיותם רשעים בעצם (מצד שרשם באחאב ואיזבל) הם עיקר מקור היניקה (מעם ישראל) לשבעים אומות העולם, המצרים ל(קדושת )ישראל. "אל תפרוש מן הצבור" מתייחס לצבור הזה דווקא, צבור הרשעים[י] (הכולל "שני צבֻרים", צבור הימין, מצד אחאב, וצבור השמאל, מצד איזבל, וד"ל[יא]), ואומר לכל יהודי (צדיק, בינוני או רשע) שאל לו לפרוש ממנו. וכבר אמר הלל בפרק א של פרקי אבות "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות [אלו שאין להם שום מעלה מצד עצמם, רק מה שהקב"ה ברא אותם] ומקרבן לתורה".

[א]רבןגמליאל = הנשיא; רבןגמליאלבנושלרבייהודההנשיא = ו פעמים הללהזקן.

[ב]רביאומררבןגמליאלבנושלרבייהודההנשיאאומרהללאומר = 2380 = 10 פעמים רחל = דוד במשולש של 4 ממדים, מרחב של זמן ומקום (כאשר המספר שלפניו בסדרה זו של משולשים של 4 ממדים הוא 1820, 10 פעמים יעקב, בן-הזוג של רחל).

[ג] התאמה היא סוד "בראשית ברא אלהים" ס"ת תאם, כמבואר במ"א.

[ד] יש עוד "בצר" אחד בתורה: "את בצר במדבר בארץ המישר לראובני" – עיר המקלט הראשונה שהפריש משה רבינו בעבר הירדן, "אשר ינוס שמה" (על מה שהרג את המצרי, לשון צר, במסירות נפש, לפני זמנו, מתוך רוב השתתפות בצרת הצבור). העיר בצר היא בחלקת ראובן, מי שיישר דרכו ופתח תחלה בהצלת יוסף הצדיק, כמבואר בחז"ל. וכן רמוז בדברי אחי יוסף "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש".

[ה] על ידי הפעולה החשבונית של כ חלקי י העולה ב, צרכי נעשה צרב, אותיות צבר, לפי הסדר של צדיקים רשעים בינונים, כסדר הגדרתם בגמרא ובתניא.

[ו]ידיעקבעקבעשו = ד"פ ידעקב (= מקום, סוד המקום, האחיזה במציאות, וד"ל), ממוצע כל תבה!

[ז] "ויצברואתםחמרםחמרםותבאשהארץ" עולה ח פעמים צבר, כללות ח פעמים צבר בתנ"ך! המלה צפרדעים מתחיל ב-צפר המתחלף ב-צבר באותיות בומ"ף. צפרדעים = צברבר.

[ח] "כעפר" = צפר שמתחלף ב-צבר כנ"ל בהערה הקודמת.

[ט] ע"ד כוונת ע תבות הקידוש של ליל שבת, המתחלקות ל-לה ו-לה. "שניצברים" = שבת (= זך פעמים הוי', ר"ת "שני צברים" – שצ = יה פעמים הוי', האוס"ת = יב פעמים-צירופי הוי')!

[י] על דרך לימוד המושג "עדה" בתורה, בפרשת שלח, בפסוק "העדה הרעה הזאת". עדה צבור ר"ת עץ,סוד "עץ הדעת [עדה אותיות דעה] טוב ורע [סוד צבו"ר]", כאשר עיקר הגדר שלו (לעומת עץ החיים) הוא בחיתום, "ורע", שעל כן בזהר הוא מכונה אילנא דמותא (על שם "ביום אכלך ממנו מות תמות", שתי מיתות, כנגד טוב ורע, שהטוב מניק את הרע).

[יא] ורמוז כאן סוד "מקום יש בראש להניח שני תפלין" (וסוד מה דבעי מיניה פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפלין). את כל הראשים יש לשים בדוד – "וישימו את ראשיהם בדודים" – דוד = יד, היינו רמז לתפלין של יד; ידראש = תפלה, היינו תפלה בצבור.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרק ב'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s