ביאורים בפרקי אבות (יג-יח)

ביאורים בפרקי אבות (יג-יח)

יג. שש חבות

שש מדרגות של חביבות

הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל, שנתן להם כלי חמדה. חבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו.

במשנה זו – של רבי עקיבא, עמוד התוך של התורה שבעל פה – יש שש חבות, זו למעלה מזו: "חביב… חבה יתרה נודעת… חביבין… חבה יתרה נודעת… חביבין… חבה יתרה נודעת…".

שש החבות הן בסוד "שש המעלות" של כסא שלמה, שש שליבות של עליה. המלה צלם מתחלפת (בחילוף האותיות השיניות) במלה סֻלם – "אדם שנברא בצלם" היינו שנברא בכח לעלות בסלם העליה מדרגה לדרגה, כשכל העליות הן מתוך רגש של חביבות.

שרש החבה במוחין

השער של חבה, חב, רומז ליחוד חכמה בינה[א], "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין". החבה שבין אבא לאמא היא מקור החבה. פרצופי אבא ואמא הם "הנסתרֹת להוי' אלהינו", אותיות יה שבשם, והנה חבה עולה יה – סוד "שכינה ביניהם", י של איש ו-ה של אשה.

חכמה ובינה הן שרש האין ושרש היש בנפש[ב]. "חבה יתרה נודעת" היינו כנגד הדעת המייחדת את החכמה והבינה (מכח האין האמיתי, הכתר, המיחד את האין של היש, החכמה, עם היש, הבינה).

אהבה חבה דעת – ר"ת אחד (וס"ת בגימטריא שמע) – עולה "שכינה ביניהם". ה"חבה יתרה נודעת" הוא סוד השותף השלישי, הקב"ה, בזיווג זו"נ. והיינו סוד ה-ד רבתי של "הוי' אחד" (ד רבתי היא גילוי שרש הדעת בדעת דרדל"א השורה באוירא ליחד את החו"ג דעתיק שבגלגלתא ומוחא דאריך שמקורם בחו"ב דתהו, חבה דתהו, כמבואר בעמק המלך, וד"ל).

המשכת החבה בכל הספירות

והנה, חבת החכמה והבינה, האין והיש, נמשכת בכל ספירות קו הימין וקו השמאל – החכמה נמשכת ומאירה בחסד ובנצח והבינה נמשכת ומאירה בגבורה ובהוד. הדעת נמשכת בקו האמצעי, ממקורה בכתר עליון (האין האמיתי) לתפארת, יסוד ומלכות:

"חביב אדם שנברא בצלם" היינו גילוי הח"ב בנצח והוד ו"חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם" היינו גילוי הדעת ביסוד (ומלכות).

"חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" היינו גילוי הח"ב בחסד וגבורה ו"חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום" היינו גילוי הדעת בתפארת.

"חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה" היינו גילוי הח"ב במקומן, בראש קו ימין ובראש קו שמאל של הספירות העליונות, ו"חבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה" היינו גילוי הדעת במקומה ועד לגילוי שרש הדעת בכתר עליון.

רמזי שש החבות

חביב חבה חביבין חבה חביבין חבה = 231, סוד רלא שערים של התורה הקדומה ("קדם מפעליו מאז") שבהם נברא העולם (בסוד "אסתכל באורייתא וברא עלמא"). מספר זה הוא המשולש של 21, שם אהיה ב"ה.

[אפשר לחלק את שש החבות ל-ג זוגות שעולים 37 (חביב–חבה, בגימטריא הבל), 97 (חביבין–חבה, בגימטריא מהיטבאל) 97 (חביבין–חבה, בגימטריא מהיטבאל). חתך הזהב של 97 הוא 60 (ה-ין של חביבין ואותיות מיטא של מהיטבאל) ו-37 (אותיות הבל של מהיטבאל), ודוק.]

חביב חבה יתרה חביבין חבה יתרה חביבין חבה יתרה = 2076 = 6 פעמים 346, הערך הממוצע של 6 המדרגות = שמו ("עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד"), סוד עצם התורה הקדומה שהיא שמו העצמי של הקב"ה. והוא עולה רצון כנודע, שכל התורה כולה הוא רצונו של מקום ב"ה (ועלינו לבטל את רצוננו מפני רצונו כו').

חביב חבה יתרה נודעת חביבין חבה יתרה נודעת חביבין חבה יתרה נודעת = 3666 = 6 פעמים תורה (הערך הממוצע של כל מדרגה)! הכל נכלל ב"תורת הוי' תמימה", בדרגה העליונה של "חבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה, שנאמר כי 'לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזֹבו'".

יד. לשונות של חבה בפרקי אבות

עשרה לשונות של חבה

בפרקי אבות יש עשרה לשונות של חבה – ששת הלשונות במשנה "חביב אדם שנברא בצלם" ("חביב… חבה… חביבין… חבה… חביבין… חבה" כנ"ל) ועוד ארבעה: "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (פרק ב משנה י), "רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" (שם משנה יב), "רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך" (פרק ד משנה יב, ושם "וכבוד חברך כמורא רבך", ודוק), "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו" (פרק ה משנה ג).

חבת הנסיון העשירי

"העשירי יהיה קדש להוי'" – "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו" – ובפרט הנסיון העשירי שביניהם, נסיון העקדה.

תוכנו הפנימי של נסיון העקדה הוא "וילכו שניהם יחדו" – סוד היחוד הפנימי והעצמי של אברהם ויצחק ("חבתו [של אברהם אבינו, היינו אהבתו של אברהם אבינו לקב"ה]" = יצחק יצחק, ודוק). במדות הלב אברהם ויצחק היינו חסד וגבורה, אהבה ויראה, אך בשרש חיותם, המוחין שלהם, סוד "אלהי אברהם אלהי יצחק", היינו חכמה ובינה ר"ת חב של חבה כנ"ל. "וילכו שניהם יחדו" עולה שרה כנודע, שהיא כאן סוד השותף השלישי המייחדם, סוד ה"חבה יתרה נודעת", כנ"ל.

"להודיע חבתו כו'" היינו על דרך "חבה יתרה נודעת", ולא רק "להם" עצמם אלא לכל העולם כולו, והיינו עיקר קידוש השם שנעשה בעקדת יצחק (חותם ושלמות כל עשרת הנסיונות של אברהם אבינו), שמעתה יש לו להקב"ה מה לענות לשטן ולאומות העולם למה בחר באברהם אבינו ובזרעו ("כי ביצחק יקרא לך זרע" – "'ביצחק' ולא כל יצחק", אלא יעקב וזרעו אחריו).

רמזי משנת "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו"

במשנה "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו" (כך גרסת אדמו"ר הזקן בסידור, ללא תבות "עליו השלום" פעמיים) יש אחד–אהבה תבות – "אחד היה אברהם" "כי אחד קראתיו"[ג].

התבה העשירית ("העשירי יהיה קדש להוי'") במשנה היא "חבתו [של אברהם אבינו]" (העולה יצחק יצחק כנ"ל). וזה אמנם הלשון העשירי של חבה בפרקי אבות!

טו. רמזי לשונות חבה בפרקי אבות

תשובה מחבה

עשרה לשונות של חבה בפרקי אבות (לפי הסדר): חביב חביב חביב חבה חביבין חבה חביבין חבה חביב חבתו = 713 = 23 פעמים 31 (שם אל) = תשובה (העולה גם שרה–יצחק – דהיינו "וילכושניהםיחדו" ועוד יצחק, וכנ"ל – וכאשר מצרפים את אברהם, העולה 8 פעמים 31, עולה הכל 961, אל ברבוע, כנודע). התשובה הרמוזה כאן היא  תשובה מאהבה וחבה, כמובן.

תשובה ועוד חבה (= 728 = 56 פעמים אהבה = כח פעמים הוי') עולה תורה ועוד "כלי חמדה" – תכלית החבה של משנת "חביב אדם וכו'". תשובה עצמה עולה תורה ועוד אמונה, בסוד התורה – "כליחמדה" (= אמונה ועוד חבה) – שהיא "כלי אומנותו של הקב"ה". הסוד הפנימי של התורה כ"כלי חמדה" הוא היותה "כלי אומנותו של הקב"ה" לא רק במעשה בראשית אלא גם ובעיקר בהמשכת פנימיות ועצמיות התורה, שעשועי המלך בעצמותו, להתגלות בעולם הזה, וכך לעשות את העולם הזה דירה לו יתברך בתחתונים, כמבואר במ"א.

ואכן, "כל השביעין חביבין"[ד] – לפי סדר הלשונות של חבה הנ"ל השביעי הוא "חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה" (בהמשך לשביעי בא השמיני, שהוא כבר מעל לטבע כנודע – "חבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה").

חבה חברית

בשני הלשונות הראשונים של חבה הנ"ל ("על פי שני עדים יקום דבר") – "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך"[ה] – השרש חבב נסמך לשרש חבר, חב–ב לחב–ר[ו]. נמצא רמוז שעיקר החביבות שייכת לחברים דווקא. והרמז: חבר = יד פעמים חבה, וביחד עם חבה = חבה (יה) ברבוע!

ידוע מאמר החכם "האשה הטובה היא החבר הטוב", והיינו בסוד חיבור האיש והאשה בפרצופי המוחין שלהם ("ומהוי' אשה משכלת", אשה משכלת לאיש משכיל), סוד חכמה בינה ר"ת חב כנ"ל.

טז. פסוקי "בצלם אלהים"

כפילת "בצלם אלהים" – אדם ונח

"חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר 'כי בצלם אלהים עשה את האדם'". והנה, "בצלם אלהים" (= אברהם) מופיע פעמיים בקרא: פעם אחת אצל אדם הראשון – "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם". פעם נוספת אצל נח – "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם".

דווקא הפסוק השני הוא המובא אצלנו כאן בפרקי אבות כראיה למה ש"חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם" מפני שהוא נאמר ישירות לנח, והיינו "נודעת לו", משא"כ הפסוק הראשון לא נאמר ישירות לאדם הראשון (כך פרשו המפרשים).

פעמיים "בצלם אלהים" = מלכות (סוד "אברהם אברהם", לשון חבה, הנאמר בעקדה, הנסיון העשירי של אברהם אבינו, העולה על כולנה כנ"ל).

רמזי שני פסוקי "בצלם אלהים"

נתבונן בשני פסוקי "בצלם אלהים" הנ"ל:

הפסוק הראשון – "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" – חביב ביותר: "ויברא אלהים את האדם בצלמו" = חביב פעמים מב, "בצלם אלהים ברא אתו" = חביב פעמים טל, "זכר ונקבה ברא אתם" = חביב פעמים מז – כל אחד משלשת חלקי הפסוק, לפי חלוקת הטעמים כו', הוא כפולה של חביב (סוד כב אותיות תורתנו הקדושה הרשומות באדם)!

ביחד עם הפסוק השני – "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם" – עולה הכל 4921 = 7 פעמים 19 (חוה) פעמים 37 (הבל), ז"פ "[בראשית ברא אלהים את השמים] ואת הארץ", המשולש של הבל. בשני הפסוקים יש 25 (5 ברבוע, 4 בהשראה) תבות ("יהי [אור]") ו-90 אותיות = אדם אדם (דהיינו היהלום של 9), ודוק.

חביבות העשיה-התיקון

בפסוק הראשון נאמר "ברא" ובפסוק השני נאמר "עשה". הערך הממוצע של "ברא" "עשה" הוא 289 = טוב ברבוע = "ברא אלהים"! "חביב אדם" נלמד מ"עשה" דווקא – "אשר ברא אלהים לעשות [לתקן]" (חותם מעשה בראשית), ללמד שחביבות האדם היא במה שה' עשה ושכלל ותקן אותו (ודווקא למטה, בעולם העשיה, עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו), על דרך "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי". חביבות האדם-ישראל-ישראל היא חביבות האשה על בעלה (מצד כריתת הברית שביניהם, בבחינת "המעשה הוא העיקר" ו"גדול המעשה כו'").

"ברא" ועוד "אדם" = רמח = אברהם = "בצלם אלהים". "עשה" ועוד "אדם" = 420, יהלום 20, חבר חבר = יעקב רחל – "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון" ו"אדם" קאי על זיווג זכר ונקבה (שהרי דו פרצופין נבראו וננסרו כו') וכמ"ש "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". "ברא" "עשה" ועוד "אדם" ("אתם קרויים אדם") = "חביבין ישראל" ("שנקראו בנים למקום… שנתן להם כלי חמדה").

יז. עושר וכבוד

ממון וכבוד למי שנברא בצלם

צלם עולה אדם בהכאת אותיות – א פעמים ד פעמים ם. כמובן, גם מאד בהכאת אותיות עולה צלם. והנה, חז"ל דרשו "'בכל מאדך' – בכל ממונך", וכן צלם עולה כסף. צלם הוא לשון צל כנודע, וכך "בצלם" הוא סוד "בצל" – רמז מובהק לפסוק בקהלת: "כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת [סוד 'חבה יתרה נודעת לו'] החכמה תחיה בעליה". מכל זה יש לדרוש (גם מלשון לבקש מה') שלמי שנברא בצלם מגיע ממון רב, ועליו, מתוך חבתו (אהבתו) לה' לקיים בו "בכל מאדך".

וכן מגיע למי שנברא בצלם כבוד – כבוד הבריות (בפרק הבא בפרקי אבות נאמר "איזהו מכובד המכבד את הבריות", ואין מדובר כאן בסתם בריות אלא במי שנברא בצלם). והרמז: צלם עולה ה פעמים כבוד, דהיינו כבוד פנים ואחור (ככבכבוכבודכבודבודודד).

ממון וכבוד לבניו של מקום

על דרך זה, לבן (של אב עשיר) מגיע ממון רב (בירושה, ובסוד "ברא כרעא דאבוה"), והרי ישראל בנים למקום, ועל האב נאמר "לי הכסף ולי הזהב נאם הוי' צבאות", וממילא מגיע לנו כל הכסף והזהב שבעולם (וכל שכן שעלינו, בהיותנו בנים, לקיים בו "בכל מאדך" כנ"ל).

וכן, בהיותנו בנים למקום, מגיע לנו כבוד גדול – בעשרת הדברות נאמר "כבד את אביך ואת אמך", ובודאי שהאב מקיים "ומכבדי אכבד" (ועד שלשם כך צוה עלינו לכבד אותו), וכן המכבד את האב מכבד את הבנים, אלו שנאמר בם "בנים אתם להוי' אלהיכם". והיינו משנתנו "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר 'בנים אתם להוי' אלהיכם'".

כבוד וממון למי שניתן לו כלי חמדה

אך עצם הכבוד שייך למי שזוכה לכתר תורה. כך מפורש בפרק קנין תורה של פרקי אבות: "אין כבוד אלא תורה שנאמר 'כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב'". כבוד זה הוא כנגד החבה העליונה של משנתנו, "חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה, חבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו'".

יחד עם הכבוד, גם הממון שייך למי שזוכה לכתר תורה – כתר שיש בו תרך אבנים יקרות, כנגד תריג מצות דאורייתא ו-ז מצות דרבנן, שכל הון דעלמא לא מתקרב לערכן ("טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"), שמהן נמשכים ומאירים תרך עמודי אור לתוך העולם – כמפורש בפסוק "בשמאולה עשר וכבוד".

כבוד-טוב

הפסוק "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו" מופיע פעמיים בפרקי אבות, כאן ובהמשך למשנה הנ"ל בפרק קנין תורה: "ואין כבוד אלא תורה שנאמר 'כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב', ואין טוב אלא תורה שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו'". כבוד טוב הוא לב טוב (של רבי אלעזר בן ערך בפרק ב של פרקי אבות ואמר עליו רבן יוחנן בן זכאי "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם") העולה מט, ז פעמים ז, שלמות תיקון המדות וכו' שלשמה נברא האדם ונקרא בן ונתן לו כלי חמדה כו'.

רמזי "ארך ימים בימינה וגו'"

נתבונן בפסוק הנ"ל "ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד":

"ארך ימים בימינה" = ו"פ חכמה, שהיא ראשית קו ימין, "ראשית הגילוי", אור יום של "ארך ימים".

"בשמאולה [גם השמאול כאן מלא ו, מלא באור התורה] עשר וכבוד" = ב"פ מלכות, בסוד בנין המלכות מן הגבורות, "שלחן מלכים" בצפון שמשם זהב יאתה ו"כבֹד מלכים חקר דבר".

ר"ת "ארך ימים בימינה" = 13, אחד–אהבה, ר"ת "בשמאולה עשר וכבוד" = 78, ו"פ אחד–אהבה, ו צירופי אחד. יחד, ר"ת כל הפסוק = 91, אחד–אהבה במשולש = אמן, שילוב הוי' אד' וכו'.

כל הפסוק עולה 1430 = הכל פעמים הוי' וכו' (= ימין פעמים אחד–אהבה, בסוד "לאכללא שמאלא בימינא").

"בימינה" = 117 (9 פעמים אחד–אהבה, מספר הספוקים בשיר השירים, שיר האהבה) = "כלי חמדה" (שהיא התורה שעולה 47, בטול, פעמים אחד–אהבה). "ארך [ימים בימינה]" = טוב פעמים אחד–אהבה. "ארך… בימינה" = 338, הוי' פעמים אחד, כאשר שאר תבות הפסוק = 1092 = 42 פעמים 26, מב, "אהיה אשר אהיה", אזכרות של שם הוי' ב"ה בתפילין, סוד "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" שכתוב בתפילין של מארי עלמא כנודע.

רמזי צורת הפסוק

יש בפסוק כח אותיות (ב"ארך ימים בימינה" יש אחד–אהבה אותיות, ב"בשמאולה עשר וכבוד" יש חבה–יה אותיות), משולש ז. יש לצייר את המשולש מהצד הרחב לצר, כך ש"ארך ימים" יהיה השורה העליונה, הארוכה, ו"בימינה" השורה השניה, וכך הולך ומתקצר מימין לשמאל, בסוד "חד אריך" (קו ימין) ו"חד קציר" (קו שמאל):

א  ר  ך  י  מ  י  ם

ב  י  מ  י  נ  ה

ב  ש  מ  א  ו

ל  ה  ע  ש

ר  ו  כ

ב  ו

ד

הפנות הן אותיות אדם–מאד, "חביב אדם וכו'". ביחד עם שלש האותיות שבאמצעי הצלעות – שלי – עולה הכל שכינה (הפירמידה של 10). ביחד עם האות האמצעית של המשולש (מ) עולה כה"ת (שם קדוש, שעולה יהדות וכו'), כאשר שאר האותיות = חבה פעמים "חביב אדם"!

השורה העליונה ("ארך ימים") והנקודה התחתונה (ד) = 325 = 25 במשולש = 5 פעמים אד' = 25 פעמים אחד–אהבה, והשאר = 85 (7 בהשראה, פנות המשולש והנקודה האמצעית) פעמים אחד–אהבה.

דילוג שורות = 900, 30 ברבוע, סוד הלב היהודי כנודע.

שלש הפנות של ו–ו אותיות = 624 = 24 פעמים הוי', ושאר האותיות, המשולש של 4 שביניהן = 806 = 31, אל, פעמים הוי' ("לעשות", החותם של מעשה בראשית).

הציר האמצעי של המשולש, מלמטה למעלה, הוא דומי (= 60, הערך הממוצע של כל אות = חבה–יה), תבה שמופיעה פעם אחת בתנ"ך: "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי". "אך לאלהים דומי נפשי" = 637, יראת הוי', 7 ברבוע פעמים אחד–אהבה. "אך לאלהים" = 137, שאר אותיות המשולש הנ"ל חוץ מאותיות דומי = 1370. תן לחכם וחכם עוד.

פ"ג מ"א ומשניות יג-טז

יח. עקביא בן מהללאל ורבי עקיבא

משנת עקביא בן מהללאל

פרק ג פותח בדבריו של עקביא בן מהללאל:

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה[ז] ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

זו הפעם היחידה שעקביא מוזכר בפרקי אבות. [בכל ששה סדרי משנה שמו מופיע יג פעמים, ויש לומר שהן כנגד יג מדות הרחמים ו-יג מדות שהתורה נדרשת בהן. על עקביא בן מהללאל אמרו חז"ל "שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא[ח] כעקביא בן מהללאל", ומסתמא יראת חטאו קודמת לחכמתו כבמשנת רבי חנינא בן דוסא בהמשך פרק ג של פרקי אבות].

עקביא ועקיבא

בהמשך הפרק מופיע רבי עקיבא – הוא מופיע רק כאן בפרק זה בכל מסכת אבות – עקיבא אותיות עקביא. לעקביא יש משנה אחת במסכת אבות ואילו לרבי עקיבא יש ד משניות, היחס הידוע של א:ד.

קודם בש"ס עקביא מופיע ד פעמים במסכת עדיות פרק ה משנה ו, ושם הוא מעיד ד דברים, ואין הלכה כמותו (אך לא היה מוכן לחזור בו, היות ששמע מרבים כו', עיי"ש ובדבריו לבנו במשנה הבאה). יש לומר שרבי עקיבא בפרקנו בא לתקן – כלומר לגלות את שרש הדין, ששם הלכה כמותו – את אותם ארבעה דברים של עקביא בן מהללאל (שאם היה חוזר בו היו חבריו ממנים אותו להיות אב בית דין, אך העדיף להקרא שוטה כל ימיו ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום).

להנצל מגאוה, תאוה וחמדה

הרע"ב מפרש: "… והמסתכל שבא מטפה סרוחה נצול מן הגאות. והמסתכל שעתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה נצול מן התאוה והחמדה אל הממון. והמסתכל שעתיד ליתן דין וחשבון פורש מן החטא ואינו נכשל בעבירה". על ידי ההסתכלות ב"מאין באת מטפה סרוחה" וב"לאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה" ניצל האדם משלש מדות רעות, גאוה תאוה חמדה.

וכמה רמזים בזה: גאוה תאוה חמדה = 484 = 22, חביב, ברבוע. גאוה תאוה חמדה ר"ת חג"ת (ג"פ 137, ממוצע כל אות) שהוא ר"ת חסד גבורה תפארת = 1369 = 37, חביב חבה, ברבוע. לפי הרמז האחרון, נמצא שחמדה – חמדת ממון, כסף, כנגד חסד, אהבה וכיסופין; גאוה (מיסוד האש של הנפש הבהמית שנגבה למעלה, כמבואר בתניא פ"א) כנגד גבורה (יסוד האש כנודע), "ורם לבבך", קליפת עמלק (מהשמאל); תאוה כנגד תפארת, "יעקב [תפארת] קראו בית", בית בגימטריא תאוה, ויש "תאות צדיקים [יעקב-יוסף, קו האמצעי] אך טוב", כנודע.

המדה השלישית בפירוש הרע"ב למשנת עקביא בן מהללאל – חמדה – היא בפירוש הלעומת-זה של "כלי חמדה" במשנת רבי עקיבא. מכאן עוד אסמכתא למבואר לעיל שהתורה הנה סגולה לעשירות, כשם שהיא סגולה לכבוד, וכמו שכתוב במפורש על שתי מדות אלו "בשמאולה עשר וכבוד" (כנ"ל בארוכה).

ארבע משניות רבי עקיבא בסוד הוי'

ארבע המשניות של רבי עקיבא מכוונות כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה לפי סדר הצירוף הויה:

המשנה הראשונה, המזהירה מדברים המביאה להתדרדרות ומציבה סייגים – "רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערוה. מסורת, סיג לתורה. מעשרות, סיג לעשר. נדרים, סיג לפרישות. סיג לחכמה, שתיקה" – כנגד בחינת מלכות (העומדת בגבול הקדושה, עלולה לנפילה וזקוקה לסייגים), ה תתאה שבשם.

שש החבות של "חביב אדם" כנגד ו הקצוות – שכללותם אהבה וחבה, מדת החסד שהוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין" – כנגד ה-ו שבשם.

משנת "הכל צפוי וכו'" היא כנגד החכמה, ה-י שבשם, ובה גופא יש ד בבות כנגד ד אותיות שם הוי' ב"ה, לפי הסדר, בסוד "הוי' בחכמה", כמבואר אצלנו באריכות במ"א[ט].

"הכל נתון בערבון… והכל מתוקן לסעודה" היינו עולם השכר (והענש) על פי הבחירה החפשית של האדם בעולם הזה ("והרשות נתונה" של המשנה הקודמת, היינו הבינה של המשנה הקודמת), "עמק אחרית", בינה, ה-ה עילאה של שם הוי'.

"הסכת ושמע ישראל היום"

צירוף הויה הוא הצירוף החמישי (המשיחי) של שם הוי', השייך לחדש אב ולחוש השמיעה בנפש. ואכן, צירוף הוי' יוצא מראשי התיבות "הסכת ושמע ישראל היום". חוש השמיעה מתאים לרבי עקיבא, בהיות שרשו באברהם אבינו – "אב המון גוים"[י], שהוא גם "האדם הגדול בענקים"[יא] – ועל אברהם אבינו נאמר "עקב אשר שמע אברהם בקֹלי". מתאים לפסוק "עקב אשר שמע" נתבאר בדא"ח שעיקר חוש השמיעה הוא כאשר הדבר הנשמע נקלט היטב בכל האדם כולו, עד לעקבו – עד שהעקב יהלל להשי"ת, בסוד עקביא בן מהללאל[יב].

וכמה רמזים בקשר צירוף "הסכת ושמע ישראל היום" לאברהם אבינו, עקביא ורבי עקיבא: "הסכת ושמע ישראל היום" עולה 1503, אלף אורות שניתנו ל"אברם הוא אברהם", והוא עולה "תתן אמת ליעקב [חסד לאברהם]", סוד עקיבא ועקביא – יעקב א[מת], "אמת ליעקב" אותיות "יעקב לא מת", כנודע (על ידי ה"אמת ליעקב" פודים את ה"חסד לאברהם" כמ"ש "יעקב אשר פדה את אברהם", ועוד יש לומר שעל ידי ה"חסד לאברהם" נתנה ה"אמת ליעקב", וד"ל).

[א] חוץ מהר"ת, חכמה = בינה = אד' אד' = עין, ה פעמים הוי' (ובהכאת אותיות, חכמה [כ פעמים מ פעמים ה] בינה [י פעמים נ פעמים ה] = 6500 = 100 פעמים אד', 50 פעמים עין, נר פעמים הוי', אהבה פעמים "פרו ורבו", ודוק).

[ב]י פעמים אין ו-ה פעמים יש = יה–חבה פעמים קדם (מספר האותיות בשבת בראשית), זה ברבוע – "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [הערך הממוצע של ג אותיות קדם = מאז]".

[ג] ב-אחד התבות יש נט אותיות, כמו שב-יג (אחד) מדות הרחמים – החל משם "אל", השייך לאברהם אבינו, "חסד אל כל היום", "חסד לאברהם" – יש נט אותיות.

[ד] ב"אמת ויציב" – "וחביב" הוא הלשון השביעי מבין טו הלשונות המתחילים ב-ו, טו הווין, כמבואר סודם במ"א.

[ה] "יהיכבודחברךחביבעליךכשלך" "יהיממוןחברךחביבעליךכשלך" = היהלום של אם. וביחד עם רביאליעזררבייוסי = היהלום של ן – סוד אמ–ן.

כבוד ממון = 168 (= "[ויברא אלהים את האדם] בצלמו") = 8 פעמים אהיה, הערך הממוצע של כל אות. שם אהיה הוא בכתר, בו נעוצה המלכות העליונה ממנו (ע"ד מלכות דא"ק בכתר דאצילות), סוד "אהיה אשר אהיה" (בדרך כלל מפרשים ששני שמות אהיה אלה הם בכתר ובבינה, אך כאן מתפרש שהאהיה הראשון הוא בכתר ו"אשר אהיה" היינו סוד נעיצת וגילוי המלכות העליונה בכתר, ודוק). בהכאה פרטית, כבוד ממון = 1116 = "בראשית ברא" = "כתר מלכות" ("כתר עליון איהו כתר מלכות") – כבוד בכתר וממון במלכות, וד"ל.

[ו] האותיות ב–ר מתחלפות באי"ק בכ"ר – אותיות בכ"ר הן בהיכל החכמה של פרצוף אריך אנפין, כמבואר במ"א.

[ז]עפר = 7 פעמים 50, רמה = 7 פעמים 35, תולעה = 7 פעמים 73 – "כל השביעין חביבין".

[ח]חכמה יראת חטא = שבת, היהלום של שם הוי' ב"ה. הר"ת = הוי' והאוס"ת = הוי' ברבוע, ודוק.

[ט] סוד הוי' ליראיו עמ' תיז ואילך.

[י] רבי עקיבא הוא בן גרים – יוסף אביו היה גר צדק (בסוד "יוסף הוי' לי בן אחר", וד"ל) – ועל כן הוא פתח את משנת החביבות שלו ב"חביב אדם שנברא בצלם", כמבואר בשיחות הרבי.

[יא] על "האדם הגדול בענקים" נאמר "חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר 'כי בצלם אלהים עשה את האדם'", וכנ"ל ש"בצלםאלהים" עולה אברהם. והיינו לפי הפירוש (ראה נוצר חסד) שה"אדם" של "חביב אדם" רומז בפרט לצדיקים שהיו לפני מתן תורה (שאז, בשעת מתן תורה, זכינו – עם ישראל קדושים – להקרא כולנו "בנים למקום").

[יב] ראה ספר השיחות תש"ב (מהדורת לשה"ק) עמ' מג-מז וביאורה באג"ק ח"א עמ' רפו-רצא.