פרק ה'

ה,א  בעשרה מאמרות נברא העולם; ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להיבראות:  אלא להיפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ה,ב  עשרה דורות מאדם ועד נוח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שהביא עליהם את מי המבול.  עשרה דורות מנוח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם.

ה,ג  עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו.  [ד] עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצריים, ועשרה על הים; עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים, ועשרה על הים.  עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר "וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי" (במדבר יד,כב).

ה,ד  [ה] עשרה ניסים נעשו בבית המקדש:  לא הפילה אישה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, ולא כבו הגשמים את עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

ה,ה  [ו] עשרה דברים נבראו בין השמשות–פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.  ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.  ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה.

ה,ו  [ז] שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם.

ה,ז  [ח] שבעה מיני פורענייות, באין על שבעה גופי עבירות:  מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין–רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.  גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא.  שלא ליטול חלה, רעב של כליה בא.  דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית.  חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.  [ט] חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חילול השם.  גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ.

ה,ח  בארבעה פרקים הדבר מרובה–ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה:  ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית; בשביעית, מפני מעשר עני שבשישית; במוצאי שביעית, מפני פירות שביעית; במוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים.

ה,ט  [י] ארבע מידות באדם:  האומר שלי שלי, ושלך שלך–זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום.  שלי שלך, ושלך שלי–עם הארץ.  שלי שלך, ושלך שלך–חסיד.  שלך שלי, ושלי שלי–רשע.

ה,י  [יא] ארבע מידות בדעות:  נוח לכעוס, ונוח לרצות–יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, וקשה לרצות–יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, ונוח לרצות–חסיד; נוח לכעוס, וקשה לרצות–רשע.

ה,יא  [יב] ארבע מידות בתלמידים:  ממהר לשמוע, וממהר לאבד–יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע, וקשה לאבד–יצא הפסדו בשכרו; ממהר לשמוע, וקשה לאבד–חכם; קשה לשמוע, וממהר לאבד–זה חלק רע.

ה,יב  [יג] ארבע מידות בנותני צדקה:  רוצה שייתן, ולא ייתנו אחרים–עינו רעה בשל אחרים; שייתנו אחרים, והוא לא ייתן–עינו רעה בשלו; שייתן, וייתנו אחרים–חסיד; לא ייתן, ולא ייתנו אחרים–רשע.

ה,יג  [יד] ארבע מידות בהולכי לבית המדרש:  הולך, ואינו עושה–שכר הליכה בידו; עושה, ואינו הולך–שכר מעשה בידו; הולך, ועושה–חסיד; לא הולך, ולא עושה–רשע.

ה,יד  [טו] ארבע מידות ביושבי לפני חכמים–ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה:  ספוג, שהוא סופג את הכול; משפך–שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו; משמרת–שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים; ונפה–שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.

ה,טו  [טז] כל אהבה שהיא תלויה בדבר–בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם.  איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.

ה,טז  [יז] כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.  איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו.  [יח] כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו; וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.  משה זכה, וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו–שנאמר "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג,כא).  ירובעם חטא, והחטיא את הרבים, וחטאת הרבים תלויה בו–שנאמר "על חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו,ל).

ה,יז  [יט] כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של אברהם–עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם–עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.  מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם, ונוחלין באר שחת–שנאמר "ואתה אלוהים, תורידם לבאר שחת–אנשי דמים ומרמה . . ." (תהילים נה,כד); אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן, שנאמר "להנחיל אוהביי, יש; ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח,כא).

ה,יח  [כ] יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי–לעשות רצון אביך שבשמיים.  הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן.  כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.

ה,יט  [כא] בן בגבג אומר, הפוך בה והפך בה, והגי בה דכולא בה, ובה תחזי, סיב ובלי בה; ומינה לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה.  בן האהא אומר, לפום צערא אגרא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s